יש חיים אחרי המוות? מסע בעקבות מצבות בבית העלמין בצופית

 

לפני כעשור בשנת 2012 נהגנו (ארכיונאים) להיפגש בימי שישי, אחת לכמה שבועות בתל אביב במה שנקרא "קפה שישי" 

היו אלה  מפגשים בלתי מחייבים שבהם הוצגו יוזמות מעניינות.
באחד המפגשים, הציגה בפנינו רוז פלדמן את מיזם התיעוד של בתי עלמין. 

הרעיון היה חדש אבל הלכנו איתו. תעדנו את בית העלמין בצופית:
צילום מצבות וקובץ אקסל שנוצר ביוזמתנו ושעמלו עליו שתי בנות תיכוניסטיות, המהווה סוג של תכנית. כי להווה ידוע שאין תרשים מסודר בבית העלמין שלנו כמו ברבים מבתי העלמין שהוקמו בעשורים הראשונים למדינה.

רק בעשורים האחרונים נחפרו והוסדרו שורות שורות של מקומות לקבורה.
 כמה חודשים אחרי שהעלינו לאינטרנט את צילום המצבות פנה תושב ארה"ב שביקש לדעת אם מישהו במושב מכיר את קרוב משפחתו בשם פרידמן.
רוז העבירה לנו, לארכיון את בקשתו במייל ואנחנו העברנו את הבקשה לבנו של פרידמן שבינתיים שינה את שם המשפחה לשם אחר – עמית
את שלשלת הדברים שהתפתחה בעקבות פניה זו סיכם מוטי עמית, בן צופית וחבר המושב תחת השם   "יש חיים אחרי המוות" 

מספר מוטי:
בחודש מרץ הגיע אלי מייל ובו טוען סטיב ויינברג, )שבשלב זה הוא אנונימי לגבי (שראה באינטרנט תמונות של מצבות מבית העלמין צופית.
בין המצבות ראה את תמונת המצבה של אימי, צפורה פרידמן ז"ל לבית קליין. הסתבר כי בן דוד של אימי, שמעון, עזב את צ'כסלובקיה בשנת 1938 לארה"ב. נכדתו אמילי, בעלה ושני ילדיהם ביקרו לפני 20 שנה בארץ ונפגשו עם דודתי (אחות אימי) בלי שאנו בני המשפחה בצופית ידענו על כך אולי כי היה זה אחרי מות אמי.  
בן דוד אחר של אימי נתן ויינברגר, תושב ארה"ב ביקר בארץ בשנות השישים. היה מאוד חביב ונעלם. חשבנו שנפטר או אולי סובל מדימנסיה כיוון שגילו אמור להיות 94 ,או שעבר כמו יהודים רבים בארה"ב, לפלורידה. בעקבות ההתעניינות של סטיב במשפחה, סיפרתי לבני דודים אחרים, (שעלו ארצה בשנות השבעים מברה"מ) על נתן והסתבר שהוא אכן חי בפלורידה.
כאן התברר סיפור נוסף שקשר אותם בני דוד (בני אחות אחרת של אימי שלא עלתה ארצה) לנתן החביב שהיה עד לפני שבוע בבחינת נעלם. התברר כי לאחר אותו ביקור בארץ ()1961 , המשיך נתן לברה"מ של אז שהיתה כידוע "מסך ברזל" והעניק לאחיינו בן ה – 13 תפילין במתנה, איתם הוא עלה לתורה.  
אותו אחיין שלימים עלה ארצה, בשנות השבעים, נשאר איתו בקשר וכך נודע לנו שנתן ויינברג חי עדיין בפלורידה.
במהלך השנים היינו בקשר עם בן דוד אחר, נוסף שחי בארה"ב, נוסי ויינברג, ליד ושינגטון.
כשקיבלתי את המייל מסטיב, דרך רוז  וליליק העברתי לנוסי את התכתובת עם סטיב ויינברגר מתוך מחשבה שאולי יש ביניהם קשר משפחתי למרות השוני בסיומת של שם המשפחה.
 ואכן התברר שהם בני דודים, צאצאים של סבא אחד שהגיע מאירופה ונכדיו נקראים: האחד ויינברג והשני ויינברגר.
שני בני הדודים האלה, האחד ממרילנד והשני משיקאגו גילו אחרי 40 שנה שהם לא רק בני דודים אלא גם באותו מקצוע – שניהם רופאים רדיולוגים והקשר שנוצר מרגש מאוד.
 צאצאי סבא אחד שהיגר מצ'כסלובקיה, מצאו אלה את אלה בזכות תמונה אחת של מצבה שהועלתה לאינטרנט. ולכן קראתי לסיפור "יש חיים אחרי המוות"