יום רביעי, 21 בספטמבר 2022

זרקור לפעילויות הארכיון בתשפב

 



רגע לפני שתתחיל שנת תשפ"ג מסכמים את תשפ"ב, 
מביטים לאחור כדי לשפוך אור , על מה שהיה לנו : 

תיעדנו את האירועים במושב ברשימות של בלוג (יומן) הארכיון אותן אפשר לקרוא ולראות. 

על
המרפאה הראשונה שנבנתה בשנת 1937 ועוברת שיפוץ בימים אלה, 

תיעוד טקסי הזכרון , כתבה על לכתו של יאיר מונדלק ז"ל

היה הווה ומה שיהיה – על הבתים הראשונים – בתי מול

על סרט מתעד את חנוכת בית העם משנת 1939

6. טו בשבט עם הנטיעות של חברי מועדון 70+

7. האם יש חיים אחרי המוות? כתבה של מוטי פרידמן - עמית

8. בדצמבר חגגנו עם בנות השמונים ילידות המושב שנהנו לבקר ולספר.

9. עם תום הקורונה חידשנו את מבצע הראיונות.  הראיון נשמר בתיק המשפחה ובתיק הראיונות.

10. רשמנו וקיטלגנו ספרים ודברי הדפוס הנמצאים בארכיון המהווה תיעוד חשוב ומרגש לא פחות. העברה למשכן החדש בשנת 2020 מאפשרת הצגת הספרים והאלבומים
ועל כך בקישור שלהלן 
 http://www.tsofit.org.il/fcf/

חשוב להזכיר גם את מפגש פורום ארכיונאי דרום השרון שהתקיים בארכיון גן חיים בספטמבר.
הפורום מחזק ומעשיר את פעילויות הארכיונאים במועצה האזורית ומעודד הקמת ארכיונים חדשים.
במפגש האחרון השתתף גם אורי מרגלית סגן יו"ר המועצה במטרה לבדוק איך יכולה המועצה לעודד ולתרום לפעילות הארכיונים בדרום השרון.

לסיום השנה קיימנו מפגש עם "ילקוט הזכרונות" מבית הספר בהשתתפות בוגרי בית הספר ונלווים.
הצגנו פריטים, שמענו סיפורים וצפינו בסרטים, כמובן שהרמנו כוסית לשנה החדשה וטבלנו תפוח בדבש. 

תיעוד חלקי מהמפגש "ילקוט הזכרונות"










יום שני, 11 ביולי 2022

85 שנה לבנין המרפאה במושב - אחד משלושת מבני הציבור הראשונים זוכה לשיפוץ

 


השלט שהותקן על המרפאה במבצע שילוט בניני הציבור בשנת 2012.
כיום זוכה הבנין לשיפוץ ומיועד לשמש שוב המרפאה

 85 שנה לבנין המרפאה במושב - אחד משלושת מבני הציבור הראשונים, זוכה לשיפוץ ולתיעוד. ריכזנו כאן קטעים מתוך ספר צופית שיצא בשנת 1965 ומתעד את 30 השנים הראשונות של המושב. הספר בגרסה דיגיטלית מופיע באתר המושב בקישור המופיע כאן . 

  מתוך עיתון "דבר" יולי 1938






עוד על בנין המרפאה מתוך ספר צופית, בשורות הבאות 

 "באלו הימים נגמר בנין המרפאה, שאף היא נבנתה במאמצים עצמיים של הכפר. עד היום היו נזקקים חברי צופית למרפאת קו''ח בכפר-סבא, אליה צריך להגיע בדרך חולות קשה".

ובעיתון "דבר" נכתבה הערה בכתבה תחת הכותרת "מרפאת קופ"ח בכפר סבא" ומן הראוי לכפר סבא ללמוד מצופית שבנו מרפאה המשרתת את כל האזור:
"כדי לשפר את העזרה לאנשי הסביבה הוקמה בזמן האחרון מרפאה במושב צופית. הבנין הוקם ע"י חברי המושב (דוגמה יפה בשביל אנשי כפר סבא) ובעזרת מרכז קופ"ח. עובד רופא מיוחד וחובשת המשמשים את צופית וכל הסביבה הקרובה, קיבוצי השומר הצעיר, מושב גן חיים, קלמניה וגן השרון – המונה כ – 500 נפש.
הפרסונל הרפואי לוקח חלק פעיל בחיי הציבור במקום, משתתף במוסדות שונים, בנתינת הדרכה, בקורסים ובכפר"                                                                           
מתוך עיתון "דבר" 1938

"פינת חמד אחת יש לנו במושב שלנו והיא המרפאה של קופת חולים וכדאי שזו תשמש לנו דוגמה, איך להחזיק בנין ציבורי במושב..."                                      1938 -  נ. קושניר בספר צופית עמודים 56-7

והדסה גולדגוט, בת המושב, כתבה בספר צופית :
מרפאה יש לנו 
"מרפאה לא היתה במקום ובשנים  הראשונות נאלצנו ללכת ברגל למרפאה בכפר-סבא. תינוקות רבים היו אז והיה צורך בביקור קבוע ב''טיפת חלב''. כדי ללכת יחד היו האמהות נדברות ביניהן, מתאספות ע''י השער (שהוקם במשך הזמן ועליו כתובת גדולה: ''צופית - תרצ''ג''), תינוקותיהן בזרועותיהן והילדים ''הגדולים'' (בני שלוש, ארבע, חמש ושש) על ידן. כך צעדה השיירה ברגל, בחול העמוק, בחום הלוהט בקיץ ובקור בחורף, אל המרפאה בכפר-סבא."

                                  
תמונת המרפאה לקוחה מתוך ספר צופית
שיפוץ המרפאה התחיל בהריסת חלקים מהבנין לטובת החיזוק 








יום חמישי, 2 ביוני 2022

חוזרים לימי שיגרה, למועדים וליעדים

 

חודש מאי היה עמוס אירועים ופעילויות במושב ובארכיון

ביטול חובת עטיית המסכות שיחרר את הרגשת הסגר גם אם לא היה כזה באופן רישמי.

האירועים המתוכננים והספונטנים רדפו זה את זה. 

בארכיון התלבשנו על קיטלוג דברי הדפוס: 
* ספרים על תולדות המושב, על ההתישבות בארץ,
* אלבומים המכילים תמונות ומידע,
* ספרים וחוברות המתעדים תולדות אנשים ומעשים ועוד. 


ברחבת האנדרטה: גלי גליקמן בחליל ושושי עמית קוראת
משתתפי הטקס

הזמנה לטקס זכרון לשואה ולגבורה


תמונות הנפגעים במערכות ישראל

 
הורדת הדגל לחצי התורן על ידי בת המושב רס"ן נועה בביאצקי

 וכמובן המשכנו לתייק ולסדר את המסמכים המגיעים חדשות לבקרים.

לתעד את האירועים החגיגיים יותר וגם את אלה שפחות.
ואחרי הפסקה ארוכה חזרנו לראיין  באופן אישי והפעם את
ציפי ורנר חברת המושב שהיתה מזכירת בית הספר במשך 32 שנים.
לראיין אדם זה לראיין רצף הסטורי של אירועים. ובהזדמנות זו לקבל גם תמונות.

* במלאות 30 למותו של יאיר מונדלק, בן למייסדי המושב העלינו לערוץ היוטיוב של הארכיון, סרטון שבו הוא רואיין במסגרת דור תש"ח .
ראיון עם יאיר מונדלק במסגרת ראיונות דור תש"ח
הדיסק שיאיר העביר לנו בשנת 2016 הומר לסרטון ובו הוא מספר על ילדותו ונערותו בצופית.

* בשנים האחרונות אין לנו במושב דף מידע ולא עלון והתכתובת עוברת במדיה: קבוצות וטסאפ ודוא"ל וכך ללא כונה מלכתחילה, משמש בלוג זה לתיעוד ואיזכור האירועים  גם הכללים במושב וגם לאלה של הארכיון.
 והתמונות מדברות ומספרות בעד עצמן.

מועדון 70+ חוגג ל"ג בעומר
, בלי מדורה ובלי קרטופלאך אבל בחברותא ובשירה.
התיעוד בגלריה של אתר צופית



שירי לוחמים ושירים ידועים אחרי הטקס




יום שני, 2 במאי 2022

איך זוכרים?

 

רשימה מספר 95 בבלוג הארכיון

איך זוכרים?

החודש – חודש אפריל 2022 היה רווי זכרונות , החל מזכרון יציאת מצרים והמשך בזכרונות והיזכרות ביום שנקרא יום השואה והמשכו כבר בחודש מאי ביום הזכרון למלחמת הקוממיות ולמערכות ישראל במשך השנים.
ובין לבין יש גם ימי זכרון פרטיים שאינם קשורים באירועים ממלכתיים.
מה מקומו של הארכיון ברשומון ההיזכרות?
שומרים סיפורים, תמונות, מזכרות וראיונות.
וכל הזכרונות הן המסכת שממנה מורכבת ההסטוריה שלנו.

ברשימה זו נייחד את הסיפורים על שניים שהיו שכנים אבל כל אחד היווה פרק בהסטוריה של המושב והיה ייחודי אך גם מייצג במידה רבה את היישוב  לפני ואחרי הקמת המדינה.
את טקס היזכור ליום השואה נוהגים מאז שנת1986 לקיים לייד האנדרטה לשואה.
האנדרטה שסיפור הקמתה נרשם באתר המושב.

גיבור הקמתה הוא צבי (יודקובסקי)
בן דב ובכל שנה מגיעים 
צאצאיו לטקס .



השנה יזמו צאצאי משפחת בן דב מפגש בלתי רישמי במועדון התרבות ובו שתיים מבנות המשפחה סיפרו על צבי.
האחת מהן, עדי יודקובסקי סקרה את מסכת חייו המיוחדת הכוללת את עלייתו ארצה בשנות השלושים וחזרתו לחול ומסכת תלאותיו בין 8 מחנות השמדה עד לעלייתו לארץ בשנת 1946 ופגישתו עם אחיו הגדול שלא ידע על הישארותו בחיים.
האחרת ד" ר מיכל השכל איטח כתבה ספר לילדים בשם " סופים טובים" המבוסס על הסיפורים שסיפר לנכדים.


יאיר מונדלק השכן שגר ממול, נולד בארץ, העביר את חייו במושב מאז היותו בן שנה. יאיר היה משאב בלתי נדלה של סיפורים ואפיזודות על החיים במושב. אנחנו בארכיון נעזרנו בו בכל פעם שנדרשו עובדות על דה ועל הא.
יאיר נהג לאסוף מסמכים שונים ואת חלקם העביר לארכיון. ביניהם מכתבים וקטעי עיתונות על אחיו משה מונדלק ז"ל שנהרג במלחמת השחרור.
בהלוויתו (1-5-2022) סופר על תרומתו לחיים במושב ובמיוחד לכל הקשור בחיי הדת ובית הכנסת ובכך המשיך את דרך חייו של הסב שהיה  הסמכות הדתית במושב.
שתי דמויות שונות עם עבר שונה לגמרי ויחד עם זאת גיבורים שכל אחד מהם תרם לחברה בדרכו הוא, 
 כי כולנו ריקמה אנושית אחת ואם אחד מאיתנו....


"כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו
ומשהו, נשאר איתו
..."

יום חמישי, 31 במרץ 2022

היה, הווה ומה יהיה?

 

רשימה מספר 94 לבלוג הארכיון 30-3-2022

היה, הווה ומה יהיה?

השלט שהותקן על קיר הבית המקורי 

* כן, חודש מרץ לא קל עבר עלינו, על אזרחי המדינה, וכשהגיע האביב כבר חשבנו שכל זה מאחורינו אבל למרות שהזזנו את שעוננו לשעון קיץ, יש עננות כבדה מעל אזורנו.
הרוסים מפגיזים את אוקראינה, העולם ובתוכו אנחנו מנסים לעזור בלי להסתבך במלחמה אבל זה לא פשוט.
החורף הלך תוך כדי אקורד קור וגשם חזק  שהשאיר את רישומו בנחלים ובכנרת.

* והקורונה, שכבר חשבנו כי הלכה, נשארה ובגדול.

* הזזנו את השעון לשעון קיץ ואז הגיעו גם אירועי הפיגועים וקשה להתרומם לגבהים...
ובכל זאת אנחנו ממשיכים לתעד מקוים ומשתדלים לתעד ולשמר את מה שהיה ואת מה שהווה.
* בעוד כשנה וחצי נציין 90 שנה להקמת המושב (שהוקם במסגרת התיישבות האלף) והבתים הקטנים שהיו ידועים בשם "בתי מול" מפנים את מקומם לטובת בתים גדולים. מצאנו לנכון להנציח את הבתים הקטנים עם
שלט
(בינתיים רק על בית אחד בתקווה שיתווספו עוד שלטים על הבתים הנוספים שאמנם גדלו אבל נשארו עדיין).

מבט מהרחוב אל השלט

”...תקציב היחידה נקבע ב - 374 לא''י בריבית של 8% לבניית שני חדרים ומטבח, יחד 30 מ''ר, ומרפסת פתוחה - 42על מ', ורפת על גבול שני מתיישבים, מחולקת ע''י קיר באמצע.
גודלה של הרפת לכל מתיישב היה 3על
 6 מ', בלי רצפה. מצורפת לרפת נבנתה מקלחת מבטון בגודל של1על2 מ', ובית שימוש אף הוא מצורף לרפת. ההלוואה למבנים ניתנה ל - 15 שנה. התשלום החודשי נקבע - 1.35 לא''י. עבודות הבנייה הוצאו לפועל ע'' בנק המשכנתאות ולא הורשו לנו להכניס כל שינוי בתכנית הבנייה. אפילו את המרפסת אסרו לסגור.  מתוך ספר צופית שיצא לאור בשנת 1966


*בטו בשבט שנת 1939 נחנך בית העם על שם צוקרמן ולכבוד האירוע ניטעה שדרת התמרים הידועה. האירוע הונצח בסרט והשנה בטו בשבט קיבלנו הצצה אל הסרט וניתן לראותו בקישור 

* לאחרונה פתחנו בקיטלוג ורישום גם של ספרים שהגיעו לארכיון ממקורות שונים. הישנים שביניהם הגיעו מספריה על שם אולגה חנקין, והחדשים שביניהם כאלה שהופקו על ידי בודדים יש להם קשר למושב או על ידי המושב , שטרחו והעניקו לנו את הספרים. 


* מנהג חדש בא למדינה וגם למושב והוא
תמסורת דיגיטלית שעיקרה קבוצות ווטסאפ.
אלה הן קבוצות סגורות בדרך כלל שהמנהלים אותן הם היחידים המורשים להוסיף ידיעות.
גם התכתובת המועברת במיילים משמשת להעברת מידע אבל אין תקשורת מודפסת.
עובדה זו משאירה לנו, לארכיון את הדילמה:
האם להדפיס ומה להדפיס.

וכך גם לגבי צילומים המועברים בקבוצות הווטסאפ שאיכותם בדרך כלל ירודה. אז פה ושם אנחנו מעבירים למחשב של הארכיון את הצילומים אבל איכותם הירודה לא מאפשרת הדפסה ראויה. 
דילמות.....

ומה לגבי הרפתות? יש עדיין רפתות כפי שנבנו בשנת 1933 וזו אחת מהן: 


צילום של הרפת  המקורית
 ויש מי ששיפץ את הרפת והפך אותה לבנין מגורים 

זה מה שרצינו לספר היום, וכשיהיה עוד מה לספר נשתף. בינתיים אפשר להוסיף תגובה במקום המיועד לכך בסוף הרשימה. 




 

יום שני, 21 בפברואר 2022

חגיגות וחוויות

 

ולפעמים יש חגיגות בארכיון או פשוט חוויות הגורמות להתרגשויות
הנגרמות מהיתקלויות עם חומרים מזדמנים או מצטלבים מהעבר הרחוק או עם חומרים  המונחים עד שמישהו בא ומנער מהם את האבק.

כך זכינו בחודש האחרון לשלוש חוויות שיתוארו להלן:


הספר של יצחק שפירא

·       יום אחד נשמע צלצול הטלפון הקבוע, טלפון שמספרו הוחלף בעקבות העברת הארכיון.
במשך כל שנות קיום הארכיון הוא צלצל אולי חמש פעמים וזאת מפני שלכולנו יש ניידים ומכיוון שאיננו נמצאים כל יום בארכיון ולכן הקשר עם הצוות הוא באמצעות הטלפונים הניידים הפרטיים שלנו.
כשעברנו בדצמבר 2021 למשכן החדש עודכן מספר הטלפון באתר ובפרסומי הארכיון לכן כשהטלפון צלצל, הופעתנו . הדובר (פרופסור חוקר) שאל אם יש לנו את הספר של יצחק שפירא. הוא מחפש את הספר שאיננו מוצא בספריות אחרות .
"כן, הספר אצלינו. ולא, אנחנו לא מוציאים חומרים מהארכיון אבל אפשר לבוא ולעיין וכן, גם לצלם".
נקבעה פגישה ליומיים שלאחר מכן אלא שלקורונה היו תוכניות אחרות והן כידוע השולטות וכך נדחתה הפגישה כי בנו חלה במחלה.
ניצלנו את הזמן שהתפנה מהביקור הצפוי ומתוך סקרנות, קראנו וסרקנו את הספר (אם זה מענין את הפרופסור, אז אולי גם אנו נמצא שם מטמונים...). ואכן, נודעו לנו פרטים מעניינים ואפילו עלומים הקשורים בהקמת המושב ובתולדות מאבקי העבודה העברית.

   

      יום אחד, התייצבה חברה שהיתה חברת מושב וכיום היא מתגוררת מחוץ למושב. היא הביאה לנו ספר מרהיב, פרי ידו ומכחולו של בנה יובל זומר שזו אומנותו ועיסוקו. ובאמתחתא גם צילומים משכבר הימים שבו גם מצולם סבו של אותו צייר, ישראל זומר, שהיה בן מייסדי המושב. בין שאר התמונות גם תמונה של קבוצת ילדים שלמדה בבית ספר מאולתר טרם הקמת בית הספר (1934)


הספר של יובל זומר


 חוויה אחרת קשורה לסרטון שפורסם ע"י ארכיון הסרטים הלאומי בספטמבר 2020 אבל כמו בדברים אחרים, הזימון, הוא גורם חשוב ומשמעותי ולכן לא הזדמן לצפות בו עד, עד שזכינו לצפות  בו בחודש שבט 2022 בסמוך לנטיעות שהתקיימו ליד בית העם.
סרט שצולם בינואר 1939 במסגרת חנוכת בית העם על שם צוקרמן בטו בשבט ובו טקס נטיעת דקלים.
בסרט נראים גם ילדי המושב שהשתתפו בטקס. את חלקם ניתן לזהות גם היום בחלוף עשורים רבים
חנוכת בית העם כל שם צוקרמן במושב צופית ינואר 1939


ואלה צילומי הנטיעות משנת 2022









 

 

יום חמישי, 20 בינואר 2022

יש חיים אחרי המוות? מסע בעקבות מצבות בבית העלמין בצופית

 



לפני כעשור בשנת 2012 נהגנו (ארכיונאים) להיפגש בימי שישי, אחת לכמה שבועות בתל אביב במה שנקרא "
קפה שישי

היו אלה  מפגשים בלתי מחייבים שבהם הוצגו יוזמות מעניינות.
באחד המפגשים, הציגה בפנינו רוז פלדמן את מיזם התיעוד של בתי עלמין

הרעיון היה חדש אבל הלכנו איתו. תעדנו את בית העלמין בצופית:
צילום מצבות וקובץ אקסל שנוצר ביוזמתנו ושעמלו עליו שתי בנות תיכוניסטיות, המהווה סוג של תכנית. כי 
להווה ידוע שאין תרשים מסודר בבית העלמין שלנו כמו ברבים מבתי העלמין שהוקמו בעשורים הראשונים למדינה.

רק בעשורים האחרונים נחפרו והוסדרו שורות שורות של מקומות לקבורה.
 כמה חודשים אחרי שהעלינו לאינטרנט את צילום המצבות פנה תושב ארה"ב שביקש לדעת אם מישהו במושב מכיר את קרוב משפחתו בשם פרידמן.
רוז העבירה לנו, לארכיון את בקשתו במייל ואנחנו העברנו את הבקשה לבנו של פרידמן שבינתיים שינה את שם המשפחה לשם אחר – עמית
את שלשלת הדברים שהתפתחה בעקבות פניה זו סיכם מוטי עמית, בן צופית וחבר המושב תחת השם 
 "יש חיים אחרי המוות" 

מספר מוטי:
בחודש מרץ הגיע אלי מייל ובו טוען סטיב ויינברג, )שבשלב זה הוא אנונימי לגבי (שראה באינטרנט תמונות של מצבות מבית העלמין צופית.
בין המצבות ראה את תמונת המצבה של אימי, צפורה פרידמן ז"ל לבית קליין. הסתבר כי בן דוד של אימי, שמעון, עזב את צ'כסלובקיה בשנת 1938 לארה"ב. נכדתו אמילי, בעלה ושני ילדיהם ביקרו לפני 20 שנה בארץ ונפגשו עם דודתי (אחות אימי) בלי שאנו בני המשפחה בצופית ידענו על כך אולי כי היה זה אחרי מות אמי
.  
בן דוד אחר של אימי נתן ויינברגר, תושב ארה"ב ביקר בארץ בשנות השישים. היה מאוד חביב ונעלם. חשבנו שנפטר או אולי סובל מדימנסיה כיוון שגילו אמור להיות 94 ,או שעבר כמו יהודים רבים בארה"ב, לפלורידה. בעקבות ההתעניינות של סטיב במשפחה, סיפרתי לבני דודים אחרים, (שעלו ארצה בשנות השבעים מברה"מ) על נתן והסתבר שהוא אכן חי בפלורידה.
כאן התברר סיפור נוסף שקשר אותם בני דוד (בני אחות אחרת של אימי שלא עלתה ארצה) לנתן החביב שהיה עד לפני שבוע בבחינת נעלם
. התברר כי לאחר אותו ביקור בארץ ()1961 , המשיך נתן לברה"מ של אז שהיתה כידוע "מסך ברזל" והעניק לאחיינו בן ה – 13 תפילין במתנה, איתם הוא עלה לתורה.  
אותו אחיין שלימים עלה ארצה, בשנות השבעים, נשאר איתו בקשר וכך נודע לנו שנתן ויינברג חי עדיין בפלורידה
.
במהלך השנים היינו בקשר עם בן דוד אחר, נוסף שחי בארה"ב, נוסי ויינברג, ליד ושינגטון
.
כשקיבלתי את המייל מסטיב, דרך רוז  וליליק העברתי לנוסי את התכתובת עם סטיב ויינברגר מתוך מחשבה שאולי יש ביניהם קשר משפחתי למרות השוני בסיומת של שם המשפחה.

 
ואכן התברר שהם בני דודים, צאצאים של סבא אחד שהגיע מאירופה ונכדיו נקראים: האחד ויינברג והשני ויינברגר.
שני בני הדודים האלה, האחד ממרילנד והשני משיקאגו גילו אחרי 40 שנה שהם לא רק בני דודים אלא גם באותו מקצוע – שניהם רופאים רדיולוגים והקשר שנוצר מרגש מאוד.
 צאצאי סבא אחד שהיגר מצ'כסלובקיה, מצאו אלה את אלה בזכות תמונה אחת של מצבה שהועלתה לאינטרנט. ולכן קראתי לסיפור "יש חיים אחרי המוות"