יום שני, 2 במאי 2022

איך זוכרים?

 

רשימה מספר 95 בבלוג הארכיון

איך זוכרים?

החודש – חודש אפריל 2022 היה רווי זכרונות , החל מזכרון יציאת מצרים והמשך בזכרונות והיזכרות ביום שנקרא יום השואה והמשכו כבר בחודש מאי ביום הזכרון למלחמת הקוממיות ולמערכות ישראל במשך השנים.
ובין לבין יש גם ימי זכרון פרטיים שאינם קשורים באירועים ממלכתיים.
מה מקומו של הארכיון ברשומון ההיזכרות?
שומרים סיפורים, תמונות, מזכרות וראיונות.
וכל הזכרונות הן המסכת שממנה מורכבת ההסטוריה שלנו.

ברשימה זו נייחד את הסיפורים על שניים שהיו שכנים אבל כל אחד היווה פרק בהסטוריה של המושב והיה ייחודי אך גם מייצג במידה רבה את היישוב  לפני ואחרי הקמת המדינה.
את טקס היזכור ליום השואה נוהגים מאז שנת1986 לקיים לייד האנדרטה לשואה.
האנדרטה שסיפור הקמתה נרשם באתר המושב.

גיבור הקמתה הוא צבי (יודקובסקי)
בן דב ובכל שנה מגיעים 
צאצאיו לטקס .



השנה יזמו צאצאי משפחת בן דב מפגש בלתי רישמי במועדון התרבות ובו שתיים מבנות המשפחה סיפרו על צבי.
האחת מהן, עדי יודקובסקי סקרה את מסכת חייו המיוחדת הכוללת את עלייתו ארצה בשנות השלושים וחזרתו לחול ומסכת תלאותיו בין 8 מחנות השמדה עד לעלייתו לארץ בשנת 1946 ופגישתו עם אחיו הגדול שלא ידע על הישארותו בחיים.
האחרת ד" ר מיכל השכל איטח כתבה ספר לילדים בשם " סופים טובים" המבוסס על הסיפורים שסיפר לנכדים.


יאיר מונדלק השכן שגר ממול, נולד בארץ, העביר את חייו במושב מאז היותו בן שנה. יאיר היה משאב בלתי נדלה של סיפורים ואפיזודות על החיים במושב. אנחנו בארכיון נעזרנו בו בכל פעם שנדרשו עובדות על דה ועל הא.
יאיר נהג לאסוף מסמכים שונים ואת חלקם העביר לארכיון. ביניהם מכתבים וקטעי עיתונות על אחיו משה מונדלק ז"ל שנהרג במלחמת השחרור.
בהלוויתו (1-5-2022) סופר על תרומתו לחיים במושב ובמיוחד לכל הקשור בחיי הדת ובית הכנסת ובכך המשיך את דרך חייו של הסב שהיה  הסמכות הדתית במושב.
שתי דמויות שונות עם עבר שונה לגמרי ויחד עם זאת גיבורים שכל אחד מהם תרם לחברה בדרכו הוא, 
 כי כולנו ריקמה אנושית אחת ואם אחד מאיתנו....


"כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו
ומשהו, נשאר איתו
..."

יום חמישי, 31 במרץ 2022

היה, הווה ומה יהיה?

 

רשימה מספר 94 לבלוג הארכיון 30-3-2022

היה, הווה ומה יהיה?

השלט שהותקן על קיר הבית המקורי 

* כן, חודש מרץ לא קל עבר עלינו, על אזרחי המדינה, וכשהגיע האביב כבר חשבנו שכל זה מאחורינו אבל למרות שהזזנו את שעוננו לשעון קיץ, יש עננות כבדה מעל אזורנו.
הרוסים מפגיזים את אוקראינה, העולם ובתוכו אנחנו מנסים לעזור בלי להסתבך במלחמה אבל זה לא פשוט.
החורף הלך תוך כדי אקורד קור וגשם חזק  שהשאיר את רישומו בנחלים ובכנרת.

* והקורונה, שכבר חשבנו כי הלכה, נשארה ובגדול.

* הזזנו את השעון לשעון קיץ ואז הגיעו גם אירועי הפיגועים וקשה להתרומם לגבהים...
ובכל זאת אנחנו ממשיכים לתעד מקוים ומשתדלים לתעד ולשמר את מה שהיה ואת מה שהווה.
* בעוד כשנה וחצי נציין 90 שנה להקמת המושב (שהוקם במסגרת התיישבות האלף) והבתים הקטנים שהיו ידועים בשם "בתי מול" מפנים את מקומם לטובת בתים גדולים. מצאנו לנכון להנציח את הבתים הקטנים עם
שלט
(בינתיים רק על בית אחד בתקווה שיתווספו עוד שלטים על הבתים הנוספים שאמנם גדלו אבל נשארו עדיין).

מבט מהרחוב אל השלט

”...תקציב היחידה נקבע ב - 374 לא''י בריבית של 8% לבניית שני חדרים ומטבח, יחד 30 מ''ר, ומרפסת פתוחה - 42על מ', ורפת על גבול שני מתיישבים, מחולקת ע''י קיר באמצע.
גודלה של הרפת לכל מתיישב היה 3על
 6 מ', בלי רצפה. מצורפת לרפת נבנתה מקלחת מבטון בגודל של1על2 מ', ובית שימוש אף הוא מצורף לרפת. ההלוואה למבנים ניתנה ל - 15 שנה. התשלום החודשי נקבע - 1.35 לא''י. עבודות הבנייה הוצאו לפועל ע'' בנק המשכנתאות ולא הורשו לנו להכניס כל שינוי בתכנית הבנייה. אפילו את המרפסת אסרו לסגור.  מתוך ספר צופית שיצא לאור בשנת 1966


*בטו בשבט שנת 1939 נחנך בית העם על שם צוקרמן ולכבוד האירוע ניטעה שדרת התמרים הידועה. האירוע הונצח בסרט והשנה בטו בשבט קיבלנו הצצה אל הסרט וניתן לראותו בקישור 

* לאחרונה פתחנו בקיטלוג ורישום גם של ספרים שהגיעו לארכיון ממקורות שונים. הישנים שביניהם הגיעו מספריה על שם אולגה חנקין, והחדשים שביניהם כאלה שהופקו על ידי בודדים יש להם קשר למושב או על ידי המושב , שטרחו והעניקו לנו את הספרים. 


* מנהג חדש בא למדינה וגם למושב והוא
תמסורת דיגיטלית שעיקרה קבוצות ווטסאפ.
אלה הן קבוצות סגורות בדרך כלל שהמנהלים אותן הם היחידים המורשים להוסיף ידיעות.
גם התכתובת המועברת במיילים משמשת להעברת מידע אבל אין תקשורת מודפסת.
עובדה זו משאירה לנו, לארכיון את הדילמה:
האם להדפיס ומה להדפיס.

וכך גם לגבי צילומים המועברים בקבוצות הווטסאפ שאיכותם בדרך כלל ירודה. אז פה ושם אנחנו מעבירים למחשב של הארכיון את הצילומים אבל איכותם הירודה לא מאפשרת הדפסה ראויה. 
דילמות.....

ומה לגבי הרפתות? יש עדיין רפתות כפי שנבנו בשנת 1933 וזו אחת מהן: 


צילום של הרפת  המקורית
 ויש מי ששיפץ את הרפת והפך אותה לבנין מגורים 

זה מה שרצינו לספר היום, וכשיהיה עוד מה לספר נשתף. בינתיים אפשר להוסיף תגובה במקום המיועד לכך בסוף הרשימה. 




 

יום שני, 21 בפברואר 2022

חגיגות וחוויות

 

ולפעמים יש חגיגות בארכיון או פשוט חוויות הגורמות להתרגשויות
הנגרמות מהיתקלויות עם חומרים מזדמנים או מצטלבים מהעבר הרחוק או עם חומרים  המונחים עד שמישהו בא ומנער מהם את האבק.

כך זכינו בחודש האחרון לשלוש חוויות שיתוארו להלן:


הספר של יצחק שפירא

·       יום אחד נשמע צלצול הטלפון הקבוע, טלפון שמספרו הוחלף בעקבות העברת הארכיון.
במשך כל שנות קיום הארכיון הוא צלצל אולי חמש פעמים וזאת מפני שלכולנו יש ניידים ומכיוון שאיננו נמצאים כל יום בארכיון ולכן הקשר עם הצוות הוא באמצעות הטלפונים הניידים הפרטיים שלנו.
כשעברנו בדצמבר 2021 למשכן החדש עודכן מספר הטלפון באתר ובפרסומי הארכיון לכן כשהטלפון צלצל, הופעתנו . הדובר (פרופסור חוקר) שאל אם יש לנו את הספר של יצחק שפירא. הוא מחפש את הספר שאיננו מוצא בספריות אחרות .
"כן, הספר אצלינו. ולא, אנחנו לא מוציאים חומרים מהארכיון אבל אפשר לבוא ולעיין וכן, גם לצלם".
נקבעה פגישה ליומיים שלאחר מכן אלא שלקורונה היו תוכניות אחרות והן כידוע השולטות וכך נדחתה הפגישה כי בנו חלה במחלה.
ניצלנו את הזמן שהתפנה מהביקור הצפוי ומתוך סקרנות, קראנו וסרקנו את הספר (אם זה מענין את הפרופסור, אז אולי גם אנו נמצא שם מטמונים...). ואכן, נודעו לנו פרטים מעניינים ואפילו עלומים הקשורים בהקמת המושב ובתולדות מאבקי העבודה העברית.

   

      יום אחד, התייצבה חברה שהיתה חברת מושב וכיום היא מתגוררת מחוץ למושב. היא הביאה לנו ספר מרהיב, פרי ידו ומכחולו של בנה יובל זומר שזו אומנותו ועיסוקו. ובאמתחתא גם צילומים משכבר הימים שבו גם מצולם סבו של אותו צייר, ישראל זומר, שהיה בן מייסדי המושב. בין שאר התמונות גם תמונה של קבוצת ילדים שלמדה בבית ספר מאולתר טרם הקמת בית הספר (1934)


הספר של יובל זומר


 חוויה אחרת קשורה לסרטון שפורסם ע"י ארכיון הסרטים הלאומי בספטמבר 2020 אבל כמו בדברים אחרים, הזימון, הוא גורם חשוב ומשמעותי ולכן לא הזדמן לצפות בו עד, עד שזכינו לצפות  בו בחודש שבט 2022 בסמוך לנטיעות שהתקיימו ליד בית העם.
סרט שצולם בינואר 1939 במסגרת חנוכת בית העם על שם צוקרמן בטו בשבט ובו טקס נטיעת דקלים.
בסרט נראים גם ילדי המושב שהשתתפו בטקס. את חלקם ניתן לזהות גם היום בחלוף עשורים רבים
חנוכת בית העם כל שם צוקרמן במושב צופית ינואר 1939


ואלה צילומי הנטיעות משנת 2022









 

 

יום חמישי, 20 בינואר 2022

יש חיים אחרי המוות? מסע בעקבות מצבות בבית העלמין בצופית

 



לפני כעשור בשנת 2012 נהגנו (ארכיונאים) להיפגש בימי שישי, אחת לכמה שבועות בתל אביב במה שנקרא "
קפה שישי

היו אלה  מפגשים בלתי מחייבים שבהם הוצגו יוזמות מעניינות.
באחד המפגשים, הציגה בפנינו רוז פלדמן את מיזם התיעוד של בתי עלמין

הרעיון היה חדש אבל הלכנו איתו. תעדנו את בית העלמין בצופית:
צילום מצבות וקובץ אקסל שנוצר ביוזמתנו ושעמלו עליו שתי בנות תיכוניסטיות, המהווה סוג של תכנית. כי 
להווה ידוע שאין תרשים מסודר בבית העלמין שלנו כמו ברבים מבתי העלמין שהוקמו בעשורים הראשונים למדינה.

רק בעשורים האחרונים נחפרו והוסדרו שורות שורות של מקומות לקבורה.
 כמה חודשים אחרי שהעלינו לאינטרנט את צילום המצבות פנה תושב ארה"ב שביקש לדעת אם מישהו במושב מכיר את קרוב משפחתו בשם פרידמן.
רוז העבירה לנו, לארכיון את בקשתו במייל ואנחנו העברנו את הבקשה לבנו של פרידמן שבינתיים שינה את שם המשפחה לשם אחר – עמית
את שלשלת הדברים שהתפתחה בעקבות פניה זו סיכם מוטי עמית, בן צופית וחבר המושב תחת השם 
 "יש חיים אחרי המוות" 

מספר מוטי:
בחודש מרץ הגיע אלי מייל ובו טוען סטיב ויינברג, )שבשלב זה הוא אנונימי לגבי (שראה באינטרנט תמונות של מצבות מבית העלמין צופית.
בין המצבות ראה את תמונת המצבה של אימי, צפורה פרידמן ז"ל לבית קליין. הסתבר כי בן דוד של אימי, שמעון, עזב את צ'כסלובקיה בשנת 1938 לארה"ב. נכדתו אמילי, בעלה ושני ילדיהם ביקרו לפני 20 שנה בארץ ונפגשו עם דודתי (אחות אימי) בלי שאנו בני המשפחה בצופית ידענו על כך אולי כי היה זה אחרי מות אמי
.  
בן דוד אחר של אימי נתן ויינברגר, תושב ארה"ב ביקר בארץ בשנות השישים. היה מאוד חביב ונעלם. חשבנו שנפטר או אולי סובל מדימנסיה כיוון שגילו אמור להיות 94 ,או שעבר כמו יהודים רבים בארה"ב, לפלורידה. בעקבות ההתעניינות של סטיב במשפחה, סיפרתי לבני דודים אחרים, (שעלו ארצה בשנות השבעים מברה"מ) על נתן והסתבר שהוא אכן חי בפלורידה.
כאן התברר סיפור נוסף שקשר אותם בני דוד (בני אחות אחרת של אימי שלא עלתה ארצה) לנתן החביב שהיה עד לפני שבוע בבחינת נעלם
. התברר כי לאחר אותו ביקור בארץ ()1961 , המשיך נתן לברה"מ של אז שהיתה כידוע "מסך ברזל" והעניק לאחיינו בן ה – 13 תפילין במתנה, איתם הוא עלה לתורה.  
אותו אחיין שלימים עלה ארצה, בשנות השבעים, נשאר איתו בקשר וכך נודע לנו שנתן ויינברג חי עדיין בפלורידה
.
במהלך השנים היינו בקשר עם בן דוד אחר, נוסף שחי בארה"ב, נוסי ויינברג, ליד ושינגטון
.
כשקיבלתי את המייל מסטיב, דרך רוז  וליליק העברתי לנוסי את התכתובת עם סטיב ויינברגר מתוך מחשבה שאולי יש ביניהם קשר משפחתי למרות השוני בסיומת של שם המשפחה.

 
ואכן התברר שהם בני דודים, צאצאים של סבא אחד שהגיע מאירופה ונכדיו נקראים: האחד ויינברג והשני ויינברגר.
שני בני הדודים האלה, האחד ממרילנד והשני משיקאגו גילו אחרי 40 שנה שהם לא רק בני דודים אלא גם באותו מקצוע – שניהם רופאים רדיולוגים והקשר שנוצר מרגש מאוד.
 צאצאי סבא אחד שהיגר מצ'כסלובקיה, מצאו אלה את אלה בזכות תמונה אחת של מצבה שהועלתה לאינטרנט. ולכן קראתי לסיפור "יש חיים אחרי המוות"


יום חמישי, 23 בדצמבר 2021

בנות 80 מתארחות בארכיון


 הן סוגרות השנה 8 עשורים להיוולדן: בנות מושב שגדלו בו, אגרו זכרונות ועכשו באו להתרפק עליהן.
שתיים מהן גרות גם כיום במושב ומגדלות בו דורות המשך (שהם כבר דור שלישי ורביעי למייסדים) .
כשנודע לנו על "ימי ההולדת" המתקרבים ובאים הצענו להן לקיים מפגש בארכיון. ההצעה התקבלה ואחת מהן, נירה כץ-דנציגר, העלתה תמונות מתקופת הנעורים. המצגת הוקרנה על מסך הטלויזיה בארכיון ועוררה את הזכרונות ובמיוחד תמונה אחת משנת 1957שבה קבוצת הבנות הנוכחית, על הגג השטוח של משפחת שפר.
אותן בנות נפגשו היום בארכיון ( כ – 64 שנים אחרי הצילום על הגג) וההתרגשות היתה גדולה.
 הרמנו כוסית "לחיים" לכבוד יום ההולדת הראשון של בת הקבוצה (אירית) ולאלה שיגיעו אחריו. זיהינו חברים משכבר הימים וההתרגשות היתה בהתאם. התמונות שבהמשך מתעדות את המפגש. והרישום בספר המבקרים מחמם את הלב. וכך כתבו לנו :

ליליק, שרה וציפי

תודה ענקית על בוקר מרתק בארכיון
בחרנו לחגוג איתכם יום הולדת 80 לאירית רצ'קו-גלבוע חברתנו בת צופית.
הארכיון משמר זכרונות  ילדות שלנו
והיה מרגש ומעשיר לחוות אותם מחדש.
אנחנו רוצות שוב להודות לכן על אירוח חם ורוצות להביע הערכתנו לעבוד הרצינית והחשובה שהושקעה בבניית הארכיון:

נירה כץ דנציגר,
אירית רצ'קו גלבוע
יהודית הלמן קינאר
רינה קולודני פריסט
אתי שפר רייזברג

(תש"ב – תשפ"ב)
שנת ה -80 לכולכנו

17-12-2021










ואלה התמונות משנות הנעורים:











יום שלישי, 30 בנובמבר 2021

שנה בארכיון המשופץ פועלים ונהנים

השלט שהותקן בכניסה לארכיון המשופץ

 הערה: הקלקה על תמונה תגדיל אותה 

רשימה זו, מספר 89 בבלוג הארכיון מסכמת את ארבעה חודשים שעברו וחלפו ביעף בהם 
קלטנו, הקלדנו, רשמנו אבל גם ארחנו. את מי? 

מועדון 70פלוס קם לפני שנה ומאז הוא פעיל ומפעיל: צעדות לכושר, הרצאות על סרטים בהתנדבותה של תושבת המקום: ד"ר מירה שבתאי, קבלת השנה החדשה עם כוסית לחיים ושירה בליווי הזמרת המקומית אורלי גנוסר, מפגשים ב"שושה" עגלת הקפה שנפתחה וגם בפאב "הפינה" (שנפתח השנה לתושבי המקום),  נסיעות להצגות ועוד.
אז יזמנו  במשותף "
בוקר של נוסטלגיה" ולאחר התכנסות של כיבוד קל הצגנו בפניהם את הארכיון, מה יש בו וגם התחלקנו לזוגות כדי לבצע ראיונות הדדיים .

מראיינים בזוגות 
המטרה: לאגום מידע לתיקי המשפחות וגם להעמיק הכרויות. הפגישה כללה בקשה להפקדת חנוכיות
ואכן הופקדו חנוכיות מעניינות: עתיקות וחדשות כאחד
.

תצוגה חלקית של החנוכיות וגם בהמשך 
את מפגש ארכיונאי דרום השרון השרון יזמנו לאחר הפסקה של כשנתיים  ושמחנו לארח 21 חברים מהיישובים בדרום השרון: ניר אליהו, רמת הכובש, שדה ורבורג, גן חיים, נחשונים, רמות השבים, צוות ארכיון צופית ולדאבוננו, לא הצליחו להגיע מהיישובים: גני עם, איל, שדי חמד, מגשימים, אלישמע.
נושא המפגש המרכזי היה דיון בתופעה של השנים האחרונות שהתגברה בזמן הקורונה והיא תכתובות ותקשורת דיגיטלית (עליה נכתב ברשימה הקודמת בבלוג זה).
התברר שאין פתרון בית מרקחת וכל ארכיון מתנהג בהתאם לאפליקציות הממוחשבות שברשותו:
סיפור מקומי, קיסופט, קהילנט, מחשב מקומי וכן להתנהלות הוועדים המעבירים או לא פרוטוקולים ועוד.
מטבע הדברים נעשה מיון כאשר כל צוות מחליט מה יכנס לאפילקצייה ומה לא. וגם נשמר חומר ניירי.

עוד חנוכיות שהופקדו לקראת החג: 



 


 


יום שלישי, 31 באוגוסט 2021

הרהורים וקצת סיכומים ערה"ש תשפ"ב



על סף כניסתה של שנת תשפ"ב כולל סיכום פעילות הארכיון לשנת תשפ"א

"הימים חולפים, שנה עוברת" כך מביעות מילות השיר את התחושה המקננת עם התקרבות ראש השנה ותחילתה של השנה החדשה.

ימים אלה, ימי סוף השנה מזמנים ומזמינים חשבון נפש ועשייה ששנת הקורונה הציבה  בעבודת הארכיון:

מה לשמור? ואיך לתייג את הפונקציות החדשות שצצו לנו חדשות לבקרים:

מה, איך והאם לשמור את ההתכתבויות וההודעות של הווטסאפ?

מה , איך והאם לשמור התכתבויות והודעות הנשלחות בדוא"ל?

האם הודעות הוטסאפ דינם כדין מסמכי אפמרה שדינם לשימוש חד פעמי וזמני?

איך וכמה לשמור תמונות הנשלחות בווטסאפ או בדוא"ל?

מה לגבי כנסים והרצאות המופקות בזום?

איך והאם ניתן בכלל לעקוב אחרי עקרון המוצא בהודעות הנ"ל?

האם להדפיס אותן? ו\או איך ואיפה  לשמור אותן?

איך משתפים את הקהילה עם כל ההגבלות על התקהלויות שהונחתו עלינו?

ובקיצור – מה עשינו ואיך תרמנו לתיעוד חיי היום יום של הקהילה?

אפשר להצביע על כמה נקודות מרכזיות:

נעזרנו בתשתית של אתר המושב להפיץ הודעות\חדשות ופעילויות:

בפורום הקהילתי – לפרסום הודעות\הזמנות\בקשות\קישורים והפניות לפרסומים שונים באתר  המושב על מדוריו השונים: גלריות התמונות , עדכון דפי הסטוריה

דף הארכיון   הכולל קישורים לעלונים, לסרטים, לפרוטוקולים ועוד. 

וגם באמצעות בלוג הארכיון שזו רשימה חמישית  השנה המספרת על הפעילויות בשנה החולפת.

שמספרה 88 בסך כל הרשימות שפרסמנו בבלוג זה בעשור לפתיחתו.

וניתן לתמונות לתעד את האירועים שהתקיימו השנה במושב שהם בבחינת טעימות מעבודתנו: 

שיפוץ האגף ההסטורי של בית הספר (שהוקם בשנת 1936) 
לטובת פעילות קהילה. הסתיים בחודש אלול תשפ"א
-צילום: יגאל שרגיאן




פעילות מבורכת של מועדון 70+ ליד הפאב למרגלות בית העם


עגלת הקפה (בשם שושה) על הגבעה ליד בית העם

הכנות להופעת דני רובס לרגל חנוכת עגלת הקפה (שושה)


השלמת הגינון ליד בית העם והפאב

תמונת התצפית מגבעת צופית לצפון וכן מידע הסטורי על המקום שעל שמו נקרא המושב

חלק מעשרות הקלסרים שהועברו לארכיון המשופץ מהמגנזה אותם אנו ממיינים ומתעדים 

אנחנו שמחים לקבל, ולקטלג ספרים, חוברות וכיו"ב המתעדים את ההסטוריה של המושב
לדוגמה: אחד הספרים שקיבלנו השנה מיהודה (ויגודצקי) שגדל בצופית עד גיל 10 ונשאר קשור למושב
 ולחלק מהמשפחות