יום חמישי, 20 בינואר 2022

יש חיים אחרי המוות? מסע בעקבות מצבות בבית העלמין בצופית

 



לפני כעשור בשנת 2012 נהגנו (ארכיונאים) להיפגש בימי שישי, אחת לכמה שבועות בתל אביב במה שנקרא "
קפה שישי

היו אלה  מפגשים בלתי מחייבים שבהם הוצגו יוזמות מעניינות.
באחד המפגשים, הציגה בפנינו רוז פלדמן את מיזם התיעוד של בתי עלמין

הרעיון היה חדש אבל הלכנו איתו. תעדנו את בית העלמין בצופית:
צילום מצבות וקובץ אקסל שנוצר ביוזמתנו ושעמלו עליו שתי בנות תיכוניסטיות, המהווה סוג של תכנית. כי 
להווה ידוע שאין תרשים מסודר בבית העלמין שלנו כמו ברבים מבתי העלמין שהוקמו בעשורים הראשונים למדינה.

רק בעשורים האחרונים נחפרו והוסדרו שורות שורות של מקומות לקבורה.
 כמה חודשים אחרי שהעלינו לאינטרנט את צילום המצבות פנה תושב ארה"ב שביקש לדעת אם מישהו במושב מכיר את קרוב משפחתו בשם פרידמן.
רוז העבירה לנו, לארכיון את בקשתו במייל ואנחנו העברנו את הבקשה לבנו של פרידמן שבינתיים שינה את שם המשפחה לשם אחר – עמית
את שלשלת הדברים שהתפתחה בעקבות פניה זו סיכם מוטי עמית, בן צופית וחבר המושב תחת השם 
 "יש חיים אחרי המוות" 

מספר מוטי:
בחודש מרץ הגיע אלי מייל ובו טוען סטיב ויינברג, )שבשלב זה הוא אנונימי לגבי (שראה באינטרנט תמונות של מצבות מבית העלמין צופית.
בין המצבות ראה את תמונת המצבה של אימי, צפורה פרידמן ז"ל לבית קליין. הסתבר כי בן דוד של אימי, שמעון, עזב את צ'כסלובקיה בשנת 1938 לארה"ב. נכדתו אמילי, בעלה ושני ילדיהם ביקרו לפני 20 שנה בארץ ונפגשו עם דודתי (אחות אימי) בלי שאנו בני המשפחה בצופית ידענו על כך אולי כי היה זה אחרי מות אמי
.  
בן דוד אחר של אימי נתן ויינברגר, תושב ארה"ב ביקר בארץ בשנות השישים. היה מאוד חביב ונעלם. חשבנו שנפטר או אולי סובל מדימנסיה כיוון שגילו אמור להיות 94 ,או שעבר כמו יהודים רבים בארה"ב, לפלורידה. בעקבות ההתעניינות של סטיב במשפחה, סיפרתי לבני דודים אחרים, (שעלו ארצה בשנות השבעים מברה"מ) על נתן והסתבר שהוא אכן חי בפלורידה.
כאן התברר סיפור נוסף שקשר אותם בני דוד (בני אחות אחרת של אימי שלא עלתה ארצה) לנתן החביב שהיה עד לפני שבוע בבחינת נעלם
. התברר כי לאחר אותו ביקור בארץ ()1961 , המשיך נתן לברה"מ של אז שהיתה כידוע "מסך ברזל" והעניק לאחיינו בן ה – 13 תפילין במתנה, איתם הוא עלה לתורה.  
אותו אחיין שלימים עלה ארצה, בשנות השבעים, נשאר איתו בקשר וכך נודע לנו שנתן ויינברג חי עדיין בפלורידה
.
במהלך השנים היינו בקשר עם בן דוד אחר, נוסף שחי בארה"ב, נוסי ויינברג, ליד ושינגטון
.
כשקיבלתי את המייל מסטיב, דרך רוז  וליליק העברתי לנוסי את התכתובת עם סטיב ויינברגר מתוך מחשבה שאולי יש ביניהם קשר משפחתי למרות השוני בסיומת של שם המשפחה.

 
ואכן התברר שהם בני דודים, צאצאים של סבא אחד שהגיע מאירופה ונכדיו נקראים: האחד ויינברג והשני ויינברגר.
שני בני הדודים האלה, האחד ממרילנד והשני משיקאגו גילו אחרי 40 שנה שהם לא רק בני דודים אלא גם באותו מקצוע – שניהם רופאים רדיולוגים והקשר שנוצר מרגש מאוד.
 צאצאי סבא אחד שהיגר מצ'כסלובקיה, מצאו אלה את אלה בזכות תמונה אחת של מצבה שהועלתה לאינטרנט. ולכן קראתי לסיפור "יש חיים אחרי המוות"


יום חמישי, 23 בדצמבר 2021

בנות 80 מתארחות בארכיון


 הן סוגרות השנה 8 עשורים להיוולדן: בנות מושב שגדלו בו, אגרו זכרונות ועכשו באו להתרפק עליהן.
שתיים מהן גרות גם כיום במושב ומגדלות בו דורות המשך (שהם כבר דור שלישי ורביעי למייסדים) .
כשנודע לנו על "ימי ההולדת" המתקרבים ובאים הצענו להן לקיים מפגש בארכיון. ההצעה התקבלה ואחת מהן, נירה כץ-דנציגר, העלתה תמונות מתקופת הנעורים. המצגת הוקרנה על מסך הטלויזיה בארכיון ועוררה את הזכרונות ובמיוחד תמונה אחת משנת 1957שבה קבוצת הבנות הנוכחית, על הגג השטוח של משפחת שפר.
אותן בנות נפגשו היום בארכיון ( כ – 64 שנים אחרי הצילום על הגג) וההתרגשות היתה גדולה.
 הרמנו כוסית "לחיים" לכבוד יום ההולדת הראשון של בת הקבוצה (אירית) ולאלה שיגיעו אחריו. זיהינו חברים משכבר הימים וההתרגשות היתה בהתאם. התמונות שבהמשך מתעדות את המפגש. והרישום בספר המבקרים מחמם את הלב. וכך כתבו לנו :

ליליק, שרה וציפי

תודה ענקית על בוקר מרתק בארכיון
בחרנו לחגוג איתכם יום הולדת 80 לאירית רצ'קו-גלבוע חברתנו בת צופית.
הארכיון משמר זכרונות  ילדות שלנו
והיה מרגש ומעשיר לחוות אותם מחדש.
אנחנו רוצות שוב להודות לכן על אירוח חם ורוצות להביע הערכתנו לעבוד הרצינית והחשובה שהושקעה בבניית הארכיון:

נירה כץ דנציגר,
אירית רצ'קו גלבוע
יהודית הלמן קינאר
רינה קולודני פריסט
אתי שפר רייזברג

(תש"ב – תשפ"ב)
שנת ה -80 לכולכנו

17-12-2021










ואלה התמונות משנות הנעורים:











יום שלישי, 30 בנובמבר 2021

שנה בארכיון המשופץ פועלים ונהנים

השלט שהותקן בכניסה לארכיון המשופץ

 הערה: הקלקה על תמונה תגדיל אותה 

רשימה זו, מספר 89 בבלוג הארכיון מסכמת את ארבעה חודשים שעברו וחלפו ביעף בהם 
קלטנו, הקלדנו, רשמנו אבל גם ארחנו. את מי? 

מועדון 70פלוס קם לפני שנה ומאז הוא פעיל ומפעיל: צעדות לכושר, הרצאות על סרטים בהתנדבותה של תושבת המקום: ד"ר מירה שבתאי, קבלת השנה החדשה עם כוסית לחיים ושירה בליווי הזמרת המקומית אורלי גנוסר, מפגשים ב"שושה" עגלת הקפה שנפתחה וגם בפאב "הפינה" (שנפתח השנה לתושבי המקום),  נסיעות להצגות ועוד.
אז יזמנו  במשותף "
בוקר של נוסטלגיה" ולאחר התכנסות של כיבוד קל הצגנו בפניהם את הארכיון, מה יש בו וגם התחלקנו לזוגות כדי לבצע ראיונות הדדיים .

מראיינים בזוגות 
המטרה: לאגום מידע לתיקי המשפחות וגם להעמיק הכרויות. הפגישה כללה בקשה להפקדת חנוכיות
ואכן הופקדו חנוכיות מעניינות: עתיקות וחדשות כאחד
.

תצוגה חלקית של החנוכיות וגם בהמשך 
את מפגש ארכיונאי דרום השרון השרון יזמנו לאחר הפסקה של כשנתיים  ושמחנו לארח 21 חברים מהיישובים בדרום השרון: ניר אליהו, רמת הכובש, שדה ורבורג, גן חיים, נחשונים, רמות השבים, צוות ארכיון צופית ולדאבוננו, לא הצליחו להגיע מהיישובים: גני עם, איל, שדי חמד, מגשימים, אלישמע.
נושא המפגש המרכזי היה דיון בתופעה של השנים האחרונות שהתגברה בזמן הקורונה והיא תכתובות ותקשורת דיגיטלית (עליה נכתב ברשימה הקודמת בבלוג זה).
התברר שאין פתרון בית מרקחת וכל ארכיון מתנהג בהתאם לאפליקציות הממוחשבות שברשותו:
סיפור מקומי, קיסופט, קהילנט, מחשב מקומי וכן להתנהלות הוועדים המעבירים או לא פרוטוקולים ועוד.
מטבע הדברים נעשה מיון כאשר כל צוות מחליט מה יכנס לאפילקצייה ומה לא. וגם נשמר חומר ניירי.

עוד חנוכיות שהופקדו לקראת החג: 



 


 


יום שלישי, 31 באוגוסט 2021

הרהורים וקצת סיכומים ערה"ש תשפ"ב



על סף כניסתה של שנת תשפ"ב כולל סיכום פעילות הארכיון לשנת תשפ"א

"הימים חולפים, שנה עוברת" כך מביעות מילות השיר את התחושה המקננת עם התקרבות ראש השנה ותחילתה של השנה החדשה.

ימים אלה, ימי סוף השנה מזמנים ומזמינים חשבון נפש ועשייה ששנת הקורונה הציבה  בעבודת הארכיון:

מה לשמור? ואיך לתייג את הפונקציות החדשות שצצו לנו חדשות לבקרים:

מה, איך והאם לשמור את ההתכתבויות וההודעות של הווטסאפ?

מה , איך והאם לשמור התכתבויות והודעות הנשלחות בדוא"ל?

האם הודעות הוטסאפ דינם כדין מסמכי אפמרה שדינם לשימוש חד פעמי וזמני?

איך וכמה לשמור תמונות הנשלחות בווטסאפ או בדוא"ל?

מה לגבי כנסים והרצאות המופקות בזום?

איך והאם ניתן בכלל לעקוב אחרי עקרון המוצא בהודעות הנ"ל?

האם להדפיס אותן? ו\או איך ואיפה  לשמור אותן?

איך משתפים את הקהילה עם כל ההגבלות על התקהלויות שהונחתו עלינו?

ובקיצור – מה עשינו ואיך תרמנו לתיעוד חיי היום יום של הקהילה?

אפשר להצביע על כמה נקודות מרכזיות:

נעזרנו בתשתית של אתר המושב להפיץ הודעות\חדשות ופעילויות:

בפורום הקהילתי – לפרסום הודעות\הזמנות\בקשות\קישורים והפניות לפרסומים שונים באתר  המושב על מדוריו השונים: גלריות התמונות , עדכון דפי הסטוריה

דף הארכיון   הכולל קישורים לעלונים, לסרטים, לפרוטוקולים ועוד. 

וגם באמצעות בלוג הארכיון שזו רשימה חמישית  השנה המספרת על הפעילויות בשנה החולפת.

שמספרה 88 בסך כל הרשימות שפרסמנו בבלוג זה בעשור לפתיחתו.

וניתן לתמונות לתעד את האירועים שהתקיימו השנה במושב שהם בבחינת טעימות מעבודתנו: 

שיפוץ האגף ההסטורי של בית הספר (שהוקם בשנת 1936) 
לטובת פעילות קהילה. הסתיים בחודש אלול תשפ"א
-צילום: יגאל שרגיאן




פעילות מבורכת של מועדון 70+ ליד הפאב למרגלות בית העם


עגלת הקפה (בשם שושה) על הגבעה ליד בית העם

הכנות להופעת דני רובס לרגל חנוכת עגלת הקפה (שושה)


השלמת הגינון ליד בית העם והפאב

תמונת התצפית מגבעת צופית לצפון וכן מידע הסטורי על המקום שעל שמו נקרא המושב

חלק מעשרות הקלסרים שהועברו לארכיון המשופץ מהמגנזה אותם אנו ממיינים ומתעדים 

אנחנו שמחים לקבל, ולקטלג ספרים, חוברות וכיו"ב המתעדים את ההסטוריה של המושב
לדוגמה: אחד הספרים שקיבלנו השנה מיהודה (ויגודצקי) שגדל בצופית עד גיל 10 ונשאר קשור למושב
 ולחלק מהמשפחות


יום רביעי, 21 ביולי 2021

ארכיון צופית מארח קייטנות - יולי 2021

 




זו לא היתה יוזמה שלנו אבל נענינו לבקשת מנהלת הקייטנה .

תחילה היססנו כיוון שילדי הקייטנה אינם תושבי המושב אלה מהישובים שסביבנו וחשבנו שחומרי הארכיון כולל ההסטוריה של המושב, לא יעניינו אותם אבל הצלחנו בכל זאת להציג בפניהם תיעוד מהתצוגות הקבועות שלנו ובעיקר את הרעיון שבבסיס הארכיון.
דרך עיני הילדים למדנו מה "מדליק" אותם, מה מענין אותם וקצת "הרבצנו" הסטוריה ומושגים מהעולם ההולך ונעלם.

ממה התלהבו הילדים?
מהגביעים הקבוצתיים שזכו בהם קבוצות הספורט השונות במושב, ממכונת הכתיבה ( שלידה נעמדו בתור והוקסמו מהיכולת להקליק את שמם הפרטי  על דף ניר), מהחותמת שהחתימו על היד, מטלפון החוגה והמנעול שיכול לעצור שיחה וגם מהאסימונים ששימשו בטלפונים ציבוריים.
התמונות, פסלי הרצל וביאליק שעמדו בזמנו על הפסנתר בבית העם.

אקדח הפרבלום  של אלכסנדר רענן שנשא ברשות בשנים הראשונות של המושב, מכלי הנגינה שמוצגים בחלונות התצוגה, מהכלים ששימשו במרפאה, ומתמונות מחזורי בית הספר.
 מכלי הבישול, מפינת הכביסה, מתמונות בית הספר בעבר הרחוק, ממיטת התינוק ( של מרתה) וסיר הלילה הקטן.
 לאחר ההסברים וההתבוננות (החופשית) במוצגים, הושבנו אותם על הרצפה למשחקי קבוצה: רביעיות עם תמונות מהעבר, סולמות וחבלים, תפוש מילים ועוד.
שני מוצגים הלהיבו במיוחד: חלק מרסיס של פגז תורכי (ממלחמת העולם הראשונה) שנמצא בשדות המושב לפני שבועיים, וקלמר מעץ עם שתי קומות.
עם סיום הביקור חילקנו להם מסמנות לספרים שמייצגות את הארכיון – למזכרת. 


הצגת הארכיון בפני הילדים על מסך הטלויזיה

שרה מציגה בפניהם את קופסת הקרן הקיימת- מה היה תפקידה





ציפי מציגה את קלמר העץ המשוכלל -שתי קומות. הקלמר מוצג על שולחן תלמיד שבו חריצים לעפרונות. 
קופסת העץ - פרי עבודתו של חגי פיכמן שנעשתה במשורית...
 
קלמר עץ שהופקד ע"י יהודית הלמן- קינר

מכונת הכתיבה שהופקדה ע"י שרה ויינר -בן גרא
 

הדגמת כביסה על רקע תמונת חוצות שהופקה לקראת חג השמונים של המושב


מיטת התינוק של מרתה משנת 1935 וסיר הלילה

שאריות הפגזים התורכים ממלחמת העולם הראשונה
עוד על הפגזים התורכים בקישור שלהלן 

המשחקים נוצרו ע"י צוות הארכיון לפני כמה שנים במיוחד לטובת הילדים
נושאי המשחקים והתמונות מייצגות תכנים מהעבר  ומהווי המושב













יום רביעי, 2 ביוני 2021

חדש ומתחדש בארכיון מושב צופית- סיכום עם הודעה על סיום הגבלי הקורונה

 


היום- ראשון ליוני2021 

 הודיעו רישמית שמגבלות הקורונה הוסרו מעל סדר היום הציבורי.
נגמר עידן התווים למיניהם: הירוק, הסגול והכתום. אפשר להתכנס ברבים.

זו בהחלט נקודת ציון מעודדת.

עבורנו, בארכיון צופית זו הודעה שנוכל לקיים פעילויות לקהל הרחב, לתושבים, לעמיתים ולמבקרים שונים.
את המפגש הראשון לאורחים מבחוץ קיימנו ביום 22-3-2021 – יום לפני סבב הבחירות הרביעי.

יונתן פורת ויעקב חורין - מהגליל העליון

.

היה זה מפגש של צוות הרכזים האזוריים בהשתתפותו והנחייתו של רוני עזתי, מאשה וחברים מאזורים שונים. 
 נדונו בו מספר נושאים המעסיקים את עובדי הארכיונים בארגון.
חברי הארגון, עובדים בארכיונים של הקיבוצים והמושבים ומתפקדים ברובם הגדול כמתנדבים. 




בהמשך שמחנו לארח את צוות ארכיון המושב השכן, שדה ורבורג וגם מהם לקבל פרגונים.
החברים מכפר הס הגיעו כדי לראות וללמוד על השלבים בהקמת הארכיון.
חברים מרשפון הגיעו להתייעץ על מהלך הקמת ארכיון ודרכי הפעלתו.
נראה כי הצמאון, במיוחד לאחר תקופת היובש למפגשים פנים אל פנים, יחד עם המהלך של העברת הארכיון שלנו, עושה את שלו ואנחנו שמחים להמשיך ולארח .

חלק חשוב ובלתי נפרד מהארכיון, הוא החדר שנקרא " הכתה" - הכינוי שניתן למבנה יביל הנמצא בשטח בית הספר הוותיק אותו קיבלנו לצורך איחסון חפצים שהיו פזורים במקלטים  והופקדו אצלינו בזכותו היותו מבנה קרוב ומכיל . אליו הועברו לפני חודש מיכלים עם קלסרים שנמצאו בחדר "מיגנזה" ששימש בעבר חדר בית כנסת בבית העם.
שם אוכסנו מיכלים וקלסרים שהועברו מהוועדים למשך עשורים.

עבודת מיון המסמכים הללו נעשית ביחד עם ישראל אברמסון, המכיר את ערכם וחשיבותם מתוקף היותו חבר בוועדים שנים רבות.
מיון הקלסרים והמסמכים הוא שלב מורכב ולא פשוט.
במקביל אנו ממשיכים, לתייק, ולקבל הפקדות במיגוון המדיה: סרטים, מכתבים, תמונות וחפצים.

השבוע, התרגשנו לקבל הודעת דוא"ל ממישהו שמחפש קרובי משפחה שהקשר איתם נותק. הוא גם שלח את תעודת הנישואים של זוג הקרובים משנת 1937.
ההתרגשות והתודות שקיבלנו מקרובי המשפחה הם הכח המדרבן אותנו להמשיך.  



תכולת "הכתה" -
חפצים וניירת מחכים למיון וגם מיטת תינוק משנת 1936 



חלק מהתצוגה הקבועה - המייחד בה הוא כלי הנגינה שהופקדו בארכיון: 
בנדיניאון של רענן שהופקד ע"י הבת מרתה , כינור של "אופפה" כפי שנקרא, הופקד על ידי הבת, ציפי ורנר ומפוחית של צבי בן דב, 
שהופקדה על ידי בניו.
חפצים אחרים המדברים בעד עצמם.

ועם סיום כתיבת שורות אלה ניתלו גם חלק מתמונות שפורסמו בחוצות לקראת ציון שנת ה- 80. השימשוניות הופקדו בארכיון ועם סיום סלילת הכביש וניקוי הגישה לארכיון ניתלו חלק מהם. 

משפחת לזר לדורותיהם בפעולה (צילום: ציפי לזר)




תמונת פאנורמה של השימשוניות (צילום: יולי זקס)

יום חמישי, 17 בדצמבר 2020

חנכנו את משכנו החדש של הארכיון בחנוכה תשפ"א דצמבר 2020

ממחסן למיון ביצים לארכיון ואחסון מסמכים, ומוצגים 

מבוא על המבנה:

 יאיר מונדלק, בן המושב (מהוותיקים) מתאר: 
 היה מחסן אספקת תערובת ובתוכו היו דברי מכולת בסיסיים. זה היה צריף.
אח"כ בנו בשני שלבים:
את המחלבה שהיתה מחסן עץ גדול ומקדימה היה מחסן עץ קטן.
קודם בנו את מחסן האספקה. היו באים אחרי יום עבודה וכל אחד קיבל שק שהיה רשום על שמו.

מחלבת האבן נבנתה אחרי מלחמת השחרור. בסוף 49 עדיין היה המחסן מעץ. 

מחסני האגודה טרום השיפוץ

מאז עברו מים רבים לא רק בירדן אלא גם בצופית, ולפני כשנתיים החליט ועד האגודה לשפץ את המבנה שעמד ברובו שומם, מט ליפול וללא שימוש. 
הרעיון קרם עוד וגידים ואת חלקו המרכזי הוחלט להקדיש לארכיון. השיפוץ הותאם לתנאים הפיזיים הנדרשים בתוספת דגש על עיצוב עכשווי והפרדה בין האחסון לחדר התצוגה והעבודה.
תשומת לב הוקדשה לעמדות עבודה לצוות הארכיון, לחוקרים ולתצוגה של אביזרים שונים. נרכשה טלויזיה שבה אפשר לצפות בסרטים של הארכיון ולהנות מהחוויה של צפייה בצוותא. 

על הקמת הארכיון במושב, הוחלט בשנת 2008.
 הוקצה לו חדרון קטן ליד הספרייה מועון התרבות, שם התמקמנו בינואר 2009.
פעילות הארכיון התרחבה והורגש צורך במשכן גדול ומרווח וכך הגענו למקום המכובד בו אנו נמצאים היום. 
עם סיום רוב עבודות השיפוץ והעברת הציוד מהמשכן הישן למקום החדש, חנכנו את המקום, עם התקנת מזוזה, הדלקת נר רביעי של חנוכה, מצגת עם איזכורים מחגי חנוכה בעבר. 
ובהשתתפות מיעוט אנשים בהתאם למגבלות הקורונה (15 איש),אבל בשירה, עם כוסית "לחיים" וסופגניות. 

הארכיון במבנה המשופץ 2020 חנוכה תשפא

מצגת לערב חנוכת הארכיון

נשמח לארח ולשתף באוצרות שהצטברו מאז חנוכת הארכיון במקומו הראשון. 

לקישורים שבתמונת המצגת :תמונות מהגלריה משנת 2008 
לסרטון חנוכה משנת תשע"ב 
ולסרטון משנת 2017






הדלקת נר רביעי בחנוכיה המאולתרת באדנית

התקנת המזוזה

ברכת הארכיון לפתיחה

שולחן לתצוגות מתחלפות ומסך הטלויזיה. 
בצד ימין תמונותיהן של רלה צוק רמון ז"ל ויהודית ברכה ז"ל,
שהיו בצוות הארכיון ותרמו רבות  

למעלה - תמונות שלתושבי המושב בהזדמנויות חגיגיות 
ולמטה - תמונות מאירועי חנוכה בשנים עברו




 



תודה גדולה נתונה מצוות הארכיון לוועדים שאיפשרו את המהלך,
ולבני המשפחות שלנו (3 דורות) שעזרו להעביר את כל תכולת הארכיון 
ולכל מי שהפקיד ויפקיד אוצרות לטובת המורשת