ובנו בתים ונטעו פרדסים ואכלו פרים:

ואיך בנו? ואילו בתים בנו?
במהלך איסוף החומרים לכתיבת הספר, צופית - מושב בשרון, שהוא עיקר עיסוקנו בתקופה האחרונה, נחשפנו למידע המועט שיש בידינו בנושא בניית הבתים הראשונים.
עיקר המידע נמצא בכתובים אבל פה ושם מצאנו גם תמונות המתעדות וממחישות את מבני המגורים והרפת כאשר חלק ממה שבימינו כלול במגורים, לא תמיד היה כך. 

תכנית הבית האחידה הוכתבה להתיישבות האלף על ידי מול ולכן נקראו בתי הראשונים – בתי מול.

"תקציב היחידה נקבע ב - 374 לא''י בריבית של 8% לבניית שני חדרים ומטבח, יחד 30 מ''ר ומרפסת פתוחה - 4x2מ', ורפת על גבול שני מתיישבים, מחולקת ע''י קיר באמצע. גודלה של הרפת לכל מתיישב היה 3x 6 מ', בלי רצפה. מצורפת לרפת נבנתה מקלחת מבטון בגודל של1x2 מ',ובית שימוש אף הוא מצורף לרפת. ההלוואה למבנים ניתנה ל - 15 שנה. התשלום החודשי נקבע - 1.35 לא''י. עבודות הבנייה הוצאו לפועל ע'' בנק המשכנתאות ולא הורשו לנו להכניס כל שינוי בתכנית הבנייה. אפילו את המרפסת אסרו לסגור. היחס הקפדני נבע מתוך החשש שמא נסתבך בחובות ולא נוכל לעמוד בתשלומים לבנק". מתוך ספר צופית עמ' 25 - 31

בפרוטוקול מיום  5.8.1932  נכתב:  "לבסוף הסכמנו לבית של 2.70 מ' גובה".

אמנם אסרו לסגור את המרפסות אבל ברגע שהתאפשר מבחינה פיננסית נסגרו המרפסות בחלונות ודלת כניסה.


אפרים אברמסון, שהגיע לצופית עם הוריו בגיל שלוש וחצי, כתב בפרק ילדות ונעורים בצופית טרום מלחמת השחרור : http://www.tsofit.org.il/aay/

"באנו לבית קטן שכל גודלו אולי 40 מטר: 2 חדרים קטנים: אולי 4X 4 מטר ומטבח בגודל 2 מ' X 1.5 מ' שפנה לצד הצפוני - הקריר. בקיר הצפוני היה ממוקם ארון-אוויר ששימש כאילו מקרר. מרפסת פתוחה אשר במשך הזמן אבא סגר אותה כמו כולם והיא שימשה לנו כחדר אוכל וגם לבילוי ושיחות משפחתיות.
הריהוט המועט שהועמס על המשאית: מיטות ברזל של הורים ומיטת ברזל קטנה בשבילי; ארון סטנדרטי גבוה וצר שבאחת משתי דלתותיו הייתה מראה גדולה (אצל הרבה מייסדים ראיתי ארון כזה); מזנון כפול אחד רוכב על השני; שולחן כבד אליפסי ועד שולחן אוכל עם כמה כסאות; תנור קטן שחור עומד על 4 רגליים שבו אמא אפתה לחם; פרימוס; מנורות נפט; כלי אוכל ומטבח וכמובן מגהץ על גחלים. "

הצריפים -
אלה הוקמו שלא לפי התכנית אלא לפי הצרכים. כך נבנו צריפים להורים של המתיישבים או לבני משפחה אחרים שנסמכו אליהם. הצריפים הוקמו גם כמבני ציבור ארעיים.

הידועים שביניהם היו צריף המזכירות והמחסנים וכן צריף "הפועל"  שנבנה ככיסוי לפעילות של ההנגה.
לאחר הקמת המדינה בשנת 1949 הובאו צריפים דו משפחתיים כאשר לכל משפחה היה חדר, מטבח ופרוזדור כניסה קטן. הצריפים שימשו כמגורים זמניים במשך כשלוש – רבע שנים עד להקמת מבני הקבע בהרחבה.
למותר לציין שהמקלחות והשירותים נשארו מחוץ למבני המגורים...