אחרון המייסדים של מושב צופית – בנימין אנשל לבנדיגר ז"ל, הלך לעולמו .

ביום א' בחודש אב, הלך מאיתנו אחרון דור המייסדים, דור ההורים שהניח את היסודות לבניין  המושב. הפרידה ממנו היא פרידה מדור שהשאיר במרבית המקרים, משפחה בחו"ל, ועלה לארץ שכלל לא הייתה זבת חלב ודבש, אלא אדמת טרשים עזובה ברוב המקרים. הם עשו זאת בכח חלום ואם תרצו – חזון - שהגיע הזמן לבנות את הארץ ולהיבנות בה. לבנות חברה שיוויונית שדרשה מהם כח רצון ועבודה פיזית קשה תוך הסתפקות במועט.
הפרידה מבנימין אנשל לבנדיגר היא הזדמנות לצטט כמה מהלכים שהביאו להקמת המושב:

 "ראשית ההתארגנות של הגרעין להתיישבות אינטנסיבית פתח תקוה חלה בשנת 1924." (ארגון חקלאי א) ששם לו למטרה ... להתנחל על שטחי קרקע קטנים מושקים. ...קבענו לעצמנו כמטרה ראשונה - רכישת שטח אדמה על יד פתח תקוה, לעלות עליה בכוחות עצמיים, להתפרנס מעבודה במושבה, ובימי חוסר עבודה עונתיים ובשעות שלפני העבודה ולאחריה לטפל במשקים שנקים על אדמתנו. 

משראינו כי האדמות שהצבענו עליהן נשמטות והולכות מידינו, הבאנו לקרן הקיימת הצעה להשתתף ברכישת הקרקע, כלומר אנו נשלם את ההפרש מעל למחיר שהקק"ל מוכנה לשלם. הצעתנו נראתה בעיני לשכת הקרן הקיימת, וכך התחילה בטיפול מעשי לרכוש שטח קרקע למעננו. ... בשנת 1929, חמש שנים לאחר התארגנותנו, נרכש השטח ...
מיד לאחר רכישת האדמה העברנו חלק גדול של חברי האירגון לכפר-סבא וסביבתה. אחרי מאמצים רבים הצלחנו להחדיר חברים לעבודה במשקי גן-השרון, קלמניה ופרדסי גן-חיים. עבודה זו היתה בעצם היסוד הראשון לריכוז האירגון לקידום התיישבותנו.... בשנת 1930 נמצא האירגון שמנה 50 משפחות במצב כזה: האדמה היתה חרושה, הבאר בנויה, משתלה בגן השרון, רוב החברים מסודרים בעבודה, רק העלייה על הקרקע מאתנו והלאה...
... תקציב היחידה נקבע ב - 374 לא"י ברבית של 8% לבניית שני חדרים ומטבח, יחד 30 מ"ר, ומרפסת פתוחה - 4x2 מ', ורפת על גבול שני מתיישבים, מחולקת ע"י קיר באמצע. גודלה של הרפת לכל מתיישב היה 3x 6 מ', בלי רצפה. מצורפת לרפת נבנתה מקלחת מבטון בגודל של1x2 מ',ובית שימוש אף הוא מצורף לרפת…
... ב - 1933 עלינו על קרקעות המושב ממקום הריכוז בכפר סבא. בראש השנה חגגנו את עלייתנו למקום, ולמחרת התחילה הדאגה כיצד לקיים מושב וכל המוסדות ההכרחיים של ישוב מאורגן."
זאת גם ההזדמנות להזכיר לעצמנו שהציטוטים הם מתוך ספר צופית , הספר שיצא במלאות שלושים שנה למושב, במידה רבה בזכות פועלו של א. לבנדיגר שדאג לאיסוף החומר, לראיונות ולתמונות. הספר מספר ומנציח את שלושים השנים הראשונות להקמת המושב ואוצר בין דפיו גם תיאורים אישיים ונקודות מבט פרטיות - אוצר בלום לכל המתענין.  

אנשל היה דמות ססגונית, אדם אנרגטי ובעל מודעות הסטורית. בכח תחושה זו הרבה לכתוב לעיתונות: פה סיפר על אירוע חגיגי שהיה במושב, שם כתב כנגד עוולה ציבורית וגם בכתיבה לירית חטא. לדוגמה:
גלגולו של פטיש,  עוללות מימי ההגנה,  נפתולי הגשמה, והטקסט הידוע ביותר - עם יובלו של "כינורי" הידוע יותר בשם "כינורי מעדרי" . פעם חתם א. לבנדיגר, פעם א.ל, פעם ל. אנשל , כך שרק המכירים ידעו שאותו אדם חתום על הקטעים השונים.
קטעים אחרים שפורסמו בעיתונות מצויים בארכיון.
בזכות תחושתו ההסטורית וזכרונו המופלא, יצר את מפת העיר ממנה ברח, פינסק, ובה ציין את הרחובות והבתים בהם גרו היהודים בתחילת המאה.
בנימין אנשל לבנדיגר לא היה ארכיונאי בהגדרה אבל פעולותיו תרמו רבות למידע ולידע שיש  לנו מהתקופה ומדור המייסדים.
לקראת חג השבעים התקיימו שני ראיונות, איתו ועם אלכסנדר רענן ז"ל שגם הוא מדור המייסדים והאריך ימים. שניהם היו אז בני 98 ובעלי זכרון ויכולת התבטאות. את הראיונות אפשר לראות ולשמוע בסרט: חלוציות באתר המושב.