יום שבת, 6 בפברואר 2016

דור לדור יביע אומר - סיפורה של בריכת המים הראשונה

מעגלי הזמן נפגשים בצמתים שונים.
לפעמים נזרק חץ למטרה ולפעמים מקיפים את המטרה בעיגול אחרי שהחץ פגע בנקודה מסוימת.
פעמים נזרק רעיון והוא שוכב ומתחמם באינקובטור
ואז בנקודת זמן מסוימת מבשיל ומתחבר ליוזמה אחרת ויוצא לאור ומגשים את עצמו.
והשנה זה קרה.
האור האיר על סיפורה של בריכת המים הראשונה היא בריכה א' 



והסיפור מתחיל בבריכת המים הראשונה  זו נבנתה בין הפרדסים הצעירים במקום הגבוה ביותר ושימשה להשקייתם באמצעות  תעלות. מכיוון שנבנתה ללא גג היוותה אבן שואבת לילדי התקופה שהיו משתכשכים במימיה ואף למדו בה לשחות.
היא התרוקנה לפני כחמישים וחמש שנים לאחר שההשקייה התחלפה לצינורות ובריכות נוספות נבנו.
הפרדסים שנגדעו במהלך השנים פינו מקומם לגידולים אחרים ולפני כעשרים שנה נשתלו ליד הבריכה עצי אקליפטוס, חרוב וצמחים צופניים אחרים כדי שישמשו מרעה לדבורים שמצידן תרמו להפריית הגידולים שמסביב.
העצים צמחו והיום יש שם חורשת אקליפטוסים קטנה ונאה.

הבריכה עמדה אמנם בשיממונה אבל תמיד שימשה אתר מסקרן ומאתגר במיוחד לילדים,

כשהיו בה מים וגם כשלא היו בה מים.
בשנים האחרונות שימש האתר מקום התכנסות לנוער בזכות החורשה והמיקום
שהוא קרוב מספיק לבתי התושבים אבל לא קרוב מדי.
מכיוון שסימני הגיל החלו לכרסם בבריכה פנו חברים איכפתיים  למועצה לשימור אתרים בישראל שסייעה והגישה מפרט לשימור הבריכה. בזכות שיתוף פעולה של חברי ועד האגודה, הוועד המקומי ותושבים נוספים החל מבצע לניקוי, שיפוץ ושדרוג המקום: הונחו שולחנות וספסלים, הוקם מרכז פוייקה והותקן ברז מים.

בבריכת ההשקיה נפערו שני פתחי חלונות ופתח לדלת מתוך כוונה להמשיך בשיפוצה בעתיד ולהוסיף גם חלונות וגג.
כך, לאחר שנים שבהם עלו רעיונות שונים ורצון לעשות משהו במקום, הוא יצא לפועל והוסכם שישמש אתר לפעילות הנוער . 
צוות הארכיון סיפק לבקשת היוזמים, את החוליה המקשרת לעבר ולהסטוריה;
הותקן שלט במתכונת השלטים שהוכנו לפני 4 שנים על 15 מבנים הסטורים שנחשפו בטו – בשבט 2012
בנוסף אספנו וכרכנו יחדיו את סיפורי הזכרונות של ילדי צופית הראשונים, על פעילותם בבריכת ההשקיה, בשנים 1936-1942.
בטו בשבט נחנך המיתחם בפעילות רב גילאית, בנטיעות ובכיבוד המסורתי שאותו מכינים  בני הנוער.
מי שעמד וצפה מהחלון הדרומי של הבריכה ראה מולו את השדות שהיו פעם פרדסים והיום משמשים לגידולים אחרים ואת גן השעשועים שנחנך בטו בשבט לפני 16 שנים
.
כך חוברות להן יחדיו חוליות ההסטוריה של המושב.
את סיפורי הזכרונות של ילדי צופית על הבריכה מהשנים 1936 – 1942 אפשר לקרוא באתר צופית ב"סיפורי זכרונות אישיים".
ובקובץ מיוחד שנאסף ונכרך לכבוד האירוע
 
http://www.tsofit.org.il/~files/block/21173/8Wd.pdf

תמונות מתהליך השיפוץ. באלבום https://photos.google.com/photo/AF1QipOMIPM2pATbrebPbmE69Upb1LZg1-gjpdoY0-J6

תמונות נוספות ואחרות מטו בשבט אפשר לראות באלבומי פיקאסה
של גלי גליקמן  
http://tinyurl.com/zrcoboy


ושל יגאל שרגיאן http://tinyurl.com/hbel2kx


יום רביעי, 13 בינואר 2016

הארכיון - מרכז שימור ותיעוד - משו"ת

הארכיון כמשו"ת - מרכז שימור ותיעוד  
רשימה זו עוסקת בכמה נושאים שלכאורה אין ביניהם קשר אבל דוגמים את קשת עיסוקינו בשבועות האחרונים ובה נצביע על הקשר בין התיעוד והשימור ונעשה זאת באמצעות שאלות : * מי היו עשרת הראשונים שנרשמו כ"ארגון למושב עובדים חקלאי אינטנסיבי  פתח תקוה" בתאריך 26.1.1931*מהי "ככר נישקה" ואיך נראתה ?
* מהי בריכה א'
 (שבימים אלה מתבצע שימור ושיקום של אתר הסטורי זה) ואיך זה קשור למשו"ת?
* אילו שלטים חדשים מציינים אתרים הסטורים ואיך הם מתקשרים למבצע שעשינו לפני 4 שנים?



נתחיל מתיאור הרשומות,  שלב הכרחי ובעייתי במיוחד בארכיון שלנו שהוא ארכיון מתעד ובמילים אחרות, ארכיון המתנהל  "תוך כדי הליכה" - שפרושה: איסוף ממקורות מגוונים, ולימוד העבודה המקצועית הקשורה בעבודת הארכיון. כל סוג של חומרים דורש את תנאי השימור שלו, דרך הרישום ועוד.
לפני כארבעה שבועות השתתפנו בסדנה לתיאור רשומות שהתקיימה בארכיון יד טבנקין ומאז העברנו את מרכז כובד הפעילות שלנו בתקופה זו להעמקה והרחבתה בתחום תיאור הרשומות  והתאמתן לחטיבות, תתי חטיבות, תיקים ונושאים בהתאם לעקרון המנחה, הלא הוא עקרון המוצא.
עקרון יסוד זה קשה ליישום אצלינו במקרים רבים בהיעדר מידע, על מוצא התיעוד.
כל זה לא מונע התרגשות בכל פעם שמתגלה לעיננו תיעוד מהעבר הרחוק או הקרוב.
כך קרה שתוך כדי ארגון ותיאור הרשומות, גילינו בקשה חתומה על ידי עורך דין שהופנתה לרשם האגודות השיתופיות, מתאריך 26.1.1931 על ידי עשרת הראשונים שביקשו להרשם  כ"ארגון למושב עובדים חקלאי אינטנסיבי  פתח תקוה"
ממסמך זה למדנו את שמות עשרת הראשונים וגם על המקצועות בהם עסקו: חקלאי, פועל, אורז, בנאי. כאשר מקצוע אחד מעלה חיוך – האורז כשהכוונה היא כמובן אורז תפוזים...


הקלקה על התמונה - תגדיל אותה

ראיון עם זהבה בלוויס-הלפרין תרם לנו תמונה המתעדת את "ככר נישקה" שהיתה אתר מרכזי
בכניסה למושב ואף זכה לשלט לפני ארבע שנים במסגרת מבצע שילוט אתרים הסטורים במושב   

יושבות על הצינור מימין לשמאל:
נישקה סניטקטבסקי על גזע העץ, חביבה קוסובר, אהובה בלוויס ובינה סניטקובסקי.
מעליהן על גזע העץ - לאה בלוויס
 ה"ככר" כפי שניתן לראות בתמונה, היתה בסך הכל צינור מים בולט מעט מעל פני האדמה אבל די היה בו לאפשר ישיבה וכינוס לשכנים ואחרים בשעות שונות של היממה. 

את הראיון המלא עם זהבה אפשר לקרוא במדור "סיפורי זכרונות" באתר מושב צופית.
עוד על "ככר נישקה" כתב דודי דניאלי  במדור הזכרונות באתר מושב צופית.

בין לבין שמחנו לשתף פעולה בשילוט 
נוסף לאתרים הסטורים במושב:
האחד – שלט שנועד להנציח את בריכה א' - בריכת ההשקיה
שנעשה על ידי ועד המושב והארכיון דאג לספק את ה"סיפור" ההסטורי הקשור בה ויחנך בטו בשבט.

  השני – שילוט שיזם, מימן והקים דני שחר, חבר המושב לבית הראשונים שבנחלתו,
הבית שימש בית הספר וגן ילדים בשלוש השנים הראשונות של המושב
עד להקמת המבנה הקבוע של בית הספר. הכיתוב מדבר בעד עצמו. 

                                                               
שני השלטים מתכתבים בתוכנם ובעיצובם עם 15 השלטים שהוצבו באתרים האחרים של המושב בטו בשבט לפני 4 שנים. 

אה, כן, מה למשו"ת ולארכיון?

נזרום עם האסוציאציה למלה משוט המשמש כידוע אמצעי (מכשיר) להכוונה ולהתקדמות לסירה השטה במים שקטים (או סוערים) ובדומה לכך מתפקד הארכיון -כ משו"ת, מכשיר  לנווט את חיינו תוך כיבוד  ושימור העבר עם ההווה למען העתיד.




יום שלישי, 17 בנובמבר 2015

בעין הסערה, לפני, אחרי ובתוכה

אירועי החודשיים האחרונים במושב היו סוערים בהיבט הקהילתי ובהיבט האקלימי .
טולטנו וחוינו נזקים ומועקות שדילדלו את המשאבים הנפשיים.

קשה היה ואפילו בלתי אפשרי להמשיך בשיגרה. אמנם בארכיון עצמו היה נזק מיזערי אבל נותקנו מהחשמל במשך 48 שעות ובחלק של המושב אף במשך זמן רב יותר.
בנוסף לכך, נאלצה כל אחת מחברות הצוות להתמודד בביתה עם הנזקים ששיבשו את חיי היום יום ובהשלכות של הסופה במרחב הישוב.
עכשו  אספנו כוחות כדי להמשיך במסלול העשייה למרות שלא הכל חזר לתיקונו ובין שאר הפעילויות מורגש צורך לכתוב על שעברנו כדי שיהיה במה להיזכר בעוד זמן.
את שנת תשע"ה סיימנו בהרגשה טובה ובסיפוק על עשייה מבורכת ונתנו לכך ביטוי ברשימות הקודמות.
בחודש ספטמבר (כ"ד תשרי תשע"ה) אף השתתפנו בכנס השנתי הארצי של ארגון הארכיונאים במושבים ובקיבוצים שבחסות מרכז המועצות האזורית ואף תרמנו להפקתו. נושא הכנס הפעם היה:
  
חוקרים וארכיונאים בהתיישבות ומה שביניהם  ושמענו הרצאות עם דוגמאות מרתקות על מחקרים שנעשו בארכיונים של ההתיישבות השופכים אור על חשיבות התיעוד והשימור. 


בדברי ברכתה ציינה מיכל הנקין, יו"ר איגוד הארכיונאים בישראל, את העובדה שאנחנו, הארכיונאים בישובים הקטנים, בשונה מארכיונים גדולים, מכירים את האנשים שהתיעוד עליהם ובזכותם מטופל בארכיון.
ואכן, עובדה זו היא בעלת משקל ומהווה תמריץ לתיעוד וגם ברצון לרכז את החומר.
מדי פעם אנחנו פוגשים בתיעוד מרגש על אדם כזה או אחר בין אם אלה הם תעודות נייריות או תמונות.
מישהו הזכיר את השאלה הנשאלת מפעם לפעם: בשביל מה צריך ארכיון?"
ובכן, התשובה היא, "אתה לא צריך ארכיון עד שאתה נזקק לו..."   ו/או עד שבא חוקר וכותב על מה שנמצא בתעודות ונותן להם ביטוי.
אנו, צוות הארכיון, ניזון מהמשובים המתקבלים חדשות לבקרים כשמבקרים שונים מגלים או נזקקים לתיעוד חשוב או מגלים קיומו של חפץ נשכח או יקר.
וכדי שלא נשכח, החלטנו השנה לתעד את שנת
תשע"ו בתמונות.
כשהחלטנו על הנושא, חשבנו על תיעוד הטבע, הסביבה, הקיים והמשתנה לאורך השנה ע"פ חודשי השנה העברית. אבל, המציאות והטבע הפתיעו אותנו בתכניות משלהם ו"זכינו" להיות
ב"עין  הסערה" פשוטו כמשמעו ולכן גם קיבלנו מבול של תמונות ייחודיות לאירועים.
ניתן הפעם לתמונות לדבר בעצמן.



תמונות מייצגות מהסערה הקהילתית שהתרחשה כאשר התעוררנו בקר אחד ומצאנו
את 
שערי בית הספר נעולים בפנינו. בית הספר הנמצא בלב המושב במשך שמונים שנה,
לב - פשוטו כמשמעו, 
ולמרות העברת הילדים לבנין חדש מחוץ למושב ,הובטח שישרת את הקהילה ואת צרכי הציבור שלה
ואלה הם בני הנוער (גנ"צ - גן חיים - צופית) בפעילות, נמרצים ואחראים בהכנות לחג המעלות המציין את תחילת שנת הפעילות: יוזמים, מכינים ומציגים.


וזוהי כבר הסערה שהתחוללה בבקר יום ראשון שלאחר חג המעלות. התמונה צולמה מעבר לדלתות ולחלונות הזכוכית של מועדון התרבות כשהברד מכה בזעם על הזגוגיות.


כאן, כעשרים דקות לאחר הסופה, הנזקים בשטח



עץ הברוש הענק שניטע ע"י יוסף זכריה, כמגן מפני הרוחות בפרדס,
החזיק מעמד במשך שמונים שנה ונשבר בסופה 


פרדס עצי הטבורי של דני שחר, כשכל פרותיו על הקרקע.



והנזקים היו גם בבתים: רעפים, קולטי שמש, תריסים ורשתות נפגעו וכאן פרגולות שעפו והתרסקו בסופה


ומתבקש לסיים רשימה זו עם ציור של היונה, סמל השלום והסדר הטוב, שהוא גם דוגמה למשוב תודה ומחמם את הלב, על העשייה.
הציור הגיע משחורה גלידנר-ארונובסקי, אחת מילדי המושב הראשונים, בוגרת המחזור הראשון, שהודתה למושב, באמצעות הציור על הספר שהפקנו "צופית מושב בשרון".
הציור הגיע לפני הסופה וניתלה על הקיר ביום של הסופה.

יום שבת, 19 בספטמבר 2015

שנת תשע"ה עברה שנת תשע"ו באה

שנת תשע"ה עברה שנת תשע"ו באה ואני כפי ארימה..
כך שרנו בילדותנו וזה נכון גם בבגרותנו.
לוין קיפניס ביטא במילים פשוטות את המעבר מתקופת זמן אחת לבאה אחריה.
נקודת זמן שהיא טובה לסיכומים, להיבט לאחור בנוסטלגיה ולשאוף קדימה לעשייה ברוכה.
וכך, לקראת כניסתה של שנת תשע"ו אנחנו מביטים לאחור בסיפוק. היתה זו שנה עמוסה ועשירה בעשייה. עשייה המחברת בין העבר להווה.
שני מיזמים מרכזיים העסיקו אותנו בשנה החולפת ובכל אחד מהם העלינו את העבר להווה ובעיקר לעתיד:
האחד - כתיבה, עריכה והוצאה לאור של ספר תולדות המושב "
צופית –מושב בשרון" כולל הפקת ערב ההשקה.
השני  – הקמת תערוכה "
שמונים שנה בלב – הצדעה לבית הספר בצופית".
שני המיזמים דרשו מאיתנו חיפוש והשלמת תיעוד ומקורות שלא היו בארכיון שיספקו את המידע החסר. תוך כדי כך העשרנו את הארכיון בתיעוד – הן באמצעות ראיונות, הן באמצעות מסמכים שהגיעו ממקורות מגוונים וחיצוניים.
צוות הארכיון נעזר בחברים נוספים ובהמון רצון טוב וגיוס משאבים כספיים מהוועדים וכמו שנאמר בשיר יש "אנשים טובים באמצע הדרך ואיתם אפשר לצעוד".
את העשייה תעדנו גם בשבע רשימות (פוסטים בלעז) של הבלוג. רשימות אלה מתעדות חלק מהעשייה בארכיון אבל הן גם מזכירות לנו את מה שהיה ומבטאת את סיסמת הארכיון שהיא:
עשית - לא תעדת – כאילו לא עשית. 
תעדת – לא שמרת - כאילו לא תעדת
את הסיסמה תרמנו גם ל"מחברת העבודה" לשנת תשע"ו (2015-2016) של תנועת המושבים.
וכן, כדאי להזכיר שבין לבין אנחנו לומדים ושומרים על קשרים עם ארכיונים אחרים ומעורבים בפעילות "האיגוד הישראלי לארכיונאות ומידע" וב"ארגון הארכיונאים בקיבוצים ובמושבים".
שני ארגונים אלה משמשים מסגרת מקצועית וחברתית שבאמצעותן אנו מתמקצעים ומקבלים תמיכה והשראה.
עוד רבה היא עוד רבה העבודה. שואבים כח ועידוד מהעבר ושואפים להמשיך פועלנו בעתיד.
ולכבוד ראש השנה יזמנו תצוגה המורכבת מברכות של התושבים.
פרסמנו "קול קורא" והצבנו תיבה במיוחד לברכות ואת התוצאות אפשר לראות בתמונות
ונסיים בברכת
"שנה טובה"  שנה פוריה, שלום ויצירה


"הקול








יום שישי, 7 באוגוסט 2015

הצדעה לבנין ולהסטוריה של בית הספר בצופית - בתמונות וזכרונות





יצאנו לדרך מונעים ברגשות ומצוידים בתחושה שאי אפשר לעבור לסדר היום בנקודה הסטורית חשובה כל כך -  פרידה ממוסד שתיפקד והיה במרכז ההוויה בתולדות המושב במשך שמונים שנה.
הבנין הציבורי הראשון שנבנה במושב וכפי שנכתב בעיתון "דבר" מיום 22.1.1935 כאשר עדיין לא כל החברים עברו לגור בו.
הבנין התרוקן מייעודו המקורי לאחר מאבק ציבורי שנמשך כמה שנים וכנראה שעקב כך הגיע היום בו לא נמצא במערכת הבית ספרית, וזו העוטפת אותה מי שיתפנה לעסוק ב"איך נפרדים?"  "איך מסכמים?"
השם שנבחר לתערוכה – שמונים שנה בלב – הגדיר את הרגשתינו.
תרמה לכך, מן הסתם,  העובדה שהצוות כולל את הדור השני למייסדי המושב ולעובדה שכולנו דור ראשון לבוגרי בית הספר, וגם דורות ההמשך שלנו זכו ללמוד בבניין, חיפשנו דרך להיפרד מהמוסד הכל כך יקר לנו או בעצם מתקופה.

 כפי שנכתב ברשימה הקודמת בבלוג זה, רצינו ולא ידענו איך, אבל, כפי שהתברר בדיעבד, לא הערכנו עד כמה יקר המוסד הזה למאות בוגריו , למורים ולתושבים בעבר ובהווה.
כל אלה שמעו, ראו, העבירו והפיצו את דבר התערוכה בדרכים המודרניות המחליפות את תופי הטאם טאם וכך הגיעו מאות מבקרים לתערוכה, החליפו זכרונות, שיתפו את המשפחות ואת דורות ההמשך תוך שהם מצביעים על תמונות, על עיתוני בית הספר, על המשחקים ונזכרים בימי בית הספר, חברים, מורים ועוד.
בספר הביקורים שהוצב בפתח התערוכה נכתבו תגובות מרגשות וברשימה שהכינונו מראש ביקשו רבים להצטרף לרשימת התפוצה של הארכיון.

 מידגם קטנטן ממה שנכתב בספר הביקורים

לא כולם הבינו וידעו שצוות ארכיון המושב הוא זה שיזם את התערוכה ואסף מן היקב ומן הגורן תמונות ותיעוד . היו כאלה שחשבו כי לבית הספר היה ארכיון ואף הביעו תהיה כשהתברר שאין לבית הספר ולא היה ארכיון.
רבים עמדו וצילמו בטלפונים החכמים תמונות מהתערוכה והעבירו למי שלא ידע או לא יכול היה להגיע.
אנחנו, צוות הארכיו,  יצאנו לדרך מצוידות בתחושה ובאמונה שנצליח לעשות משהו אלא שהתחושות שלנו חברו כנראה לתחושות של אחרים והתערוכה קמה וצמחה בעזרתם של חברים שנרתמו ותרמו מיכולותיהם וכשרונם בעיצוב, והקמה,

אנוך פארי, משה לזר, ינאי זקס, דני ברכה, זהר סיני, סמדר שחר, ענת בן פזי, הדס טאוסי ומי שנשאר בביית הספר יעל ויניב (המינהלנית ואב הבית של בית הספר) שעזרו לנו רבות באיתור ציוד, מסמכים ועוד. 
לוח הזמנים, החל מרגע נביטת רעיון התערוכה ועד למימושו היה קצר, כחודש ומחצה,  והושפע מהעובדה ששנת הלימודים מסתיימת בסוף יוני ואחר כך כולם מתפזרים.
 בדרך נולדה גם יוזמה ספונטינית פרטנית שהתחילה מרצון של יגאל שרגיאן, אחד מבוגרי בית הספר שגם בניו בין התלמידים , להצטלם ביום האחרון של שנת הלימדים. אשר ביקש להכין פלקט פרידה. סמדר שחר, הפיקה פלקט יפהפה ותוך כמה שעות ולילה הופצה הידיעה כי מי שרוצה להצטלם בצלצול הראשון האחרון, יבוא בבקר להצטלם.
בעודנו מצטלמים נרגשים: דורות של בוגרים עם  דורות ההמשך, בצלצול הראשון ביום האחרון, יזמה זהר סיני. את הצעד שהניב את תמונת הצילום של כל תלמידי בית הספר ביום האחרון. המורים והתלמידים שיתפו פעולה וכך זכינו גם לתמונת סיום מרגשת 
בנוסף לתמונות הפרטניות שהצטלמו עם השלט והועלו לעמוד הפייסבוק של הארכיון.



 את התמונה הצבנו בתערוכה מול התמונה הראשונה המצויה בידינו של ילדי בית הספר שבה מופיעים פחות מארבעים ילדים ואילו בתמונת הסיום מופיעים כ - 400 ילדים.


פעמים רבות אנחנו תוהים "למי אנחנו עמלים" ו"מה יעשה בחומר שאנחנו טורחים לשמור ולתעד, וכבר נאמר בפרקי אבות:
 לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה.
וכן, תם ולא נשלם ,
עשינו לעצמנו עוד עבודה כי עכשו בתום החגיגה יש להמשיך לתעד ולשמור את כל מה שנאסף לקראת התערוכה במהלכה ולאחריה ...
כדאי לציין שחלק מהתמונות ומעבודות התלמידים שהיו מונחות בפינות נידחות, הגיעו אלינו רק מעצם העובדה שהצבנו עצמנו ככתובת ואלמלא כן היו מגיעים אל גל האשפה.
כנראה שככה זה כשאתה ארכיון יוזם.

וכך נראתה התערוכה על הקוליסות הגדולות הוצגו תמונות המחזור מצד אחד ומצידן השני תמונות מנושאים שונים.
על שולחנות בית ספר שעל יד החלונות הוצגו משחקים, ספרים, וציוד בית ספר משנים עברו.
השולחן העגול כלל עלוני "יחדיו" שיצא לאורך שנים וכן קטעים בודדים מתוך העלונים.
שימו לב: הקלקלה על כל אחת מהתמונות מגדילה אותן.






 






עוד תמונות וסרט מהתערוכה בקישורים שלהלן: 
אלבום תמונות שצילם יגאל שרגיאן בערב הפתיחה של התערוכה 
https://plus.google.com/photos/102617749525327594167/albums/6169614690292997521?authkey=CLn94-CEgKLYgAE

הסרט ביוטיוב - צולם על ידי ינאי זקס בערב הפתיחה

יום שני, 6 ביולי 2015

תערוכה - בצמיחה

 
איך ?
איך נפרדים מהבנין שהיווה מקום מרכזי – פיזי, חברתי,
מקום שהיה לב ריקמת החיים היום יומיים של הקהילה במשך שמונים שנה?
היה זה רק טבעי שארכיון המושב יאמץ אל חיקו את התיעוד של בית הספר במיוחד נוכח העובדה שבכל הפרוטוקולים והמאזנים של המושב, מאז הקמתו, הוזכר בית הספר, הוזכרו המשאבים והוועדות שליוו את היווסדו, הקמתו וצמיחתו.
תוך כדי כך מצאנו גם תיעוד מעיתון "דבר" על טקס הנחת אבן הפינה של בית הספר
הועבר אלינו  מארכיון כפר סבא באדיבות דני פייבל הארכיונאי

קטע מתוך עיתון "יחדיו" של בית הספר שיצא במלאות יובל לבית הספר 
  

התחלנו  באיסוף מסמכים ותיעוד, שימשנו כתובת לדברים ש"אולי אתם רוצים את..." ו"כן, תודה". כן, רצינו את הסרט של כנס יובל מחזורים (שהתקיים ב -1987) ששכב כאבן שאין לה הופכין, רצינו את תמונות המחזור של בית הספר שבמשך שנים היו תלויות בפרוזדורים עד שהוחלט להורידן ולעטפן בניילון בערמה עד שבאנו וסרקנו ופרסמנו בפייסבוק ועוד.
לפני כחודשיים החליט צוות הארכיון כי הקמת תערוכה תהווה דרך מתאימה להיפרד מפרק הסטורי זה.
התחלנו בלי יומרות בתצוגת "מיני" בארון הזכוכית המשמש לתצוגות קטנות מתחלפות אבל הרגשנו שצריך משהו מכובד יותר.
תצוגה בארון הארכיון


פרסמנו הודעה בכלי התקשורת האלקטרונים שאנחנו מחפשים תמונות לתערוכה. במקביל התברר שגם בית הספר רצה לקיים אירוע פרידה אבל יוזמה זאת ירדה מעל סדר היום וכך קיבלנו גם את ברכת בית הספר לקיום התערוכה בראשית חופשת הקיץ.
בשבועות אלה התחלנו לקבל מידע על אלבומים ותמונות בבית הספר אותם אנחנו יכולים לקבל.
יעל, המינהלנית ויניב, אב הבית, הביאו לידיעתנו על קיום חפצים שונים או עבודות תלמידים שהתגלו תוך כדי מהלך האריזה, הניפוי והפינוי לטובת המבנה החדש.
דפדפנו באלבומים וחיפשנו בערמות של תמונות, סרקנו, הדפסנו והתחלנו לגבש את התפישה העיצובית להעמדת התערוכה. והתחלנו לעלות הצעות ורעיונות:
איך ועל מה להדפיס את התמונות? איך ועל מה נציג אותן ועוד ועוד.
כאן נכנסו לתמונה צוות עיצובי – טכני: חברים וחברות שתרמו מזמנם וכישוריהם להקמת התשתיות הפיזיות.
הצטרפו חברים וחברות שעזרו בחלקים שונים וברעיונות.
פרסמנו הזמנה.
והיום, כשישה שבועות מאז העלינו את רעיון התערוכה ושלושה ימים לפני פתיחתה, אפשר לנשום לרווחה.

התערוכה מחכה לאורחיה. 
התמונות ברשימה זו ממחישות חלק מההוויה בדרך ותוך כדי ההכנות לתערוכה.

 






















אפשר להמשיך ולעקוב אחרי מהלך הצמיחה וההוויה גם בפייסבוק של ארכיון מושב צופית

יום שישי, 29 במאי 2015

שיתופי פעולה של הארכיון


הפעם נתייחס לנושאים המתארים ומתעדים את פעילותנו החודש: 

1. שיתוף הפעולה עם האגף לתרבות וחברה בתנועת המושבים מתקיים מאז 2011 והשנה התבקשנו להציג שיתופי פעולה בין הארכיון לוועדות ולפעילויות שונות במושב במסגרת של  
כנס פעילים שהתקיים בשפיים והשתתפו בו כ – 200 פעילים מכל המושבים. בכנס הוצגו מיגוון פעולות חברה ותרבות כולל אפשרויות שילוב הארכיון בקהילה. 




2. הקשר עם המועצה לשימור אתרים בישראל. קשר שהתחיל לפני למעלה משלוש שנים כאשר  טל בן נון רכזת אזור המרכז הסבירה על פעילות המועצה לשימור במסגרת מפגש של ארכיונאי דרום השרון. מאז אנחנו נהנים משיתוף פעולה ביוזמות משותפות, חילופי מידע ועידוד יוזמות מקומיות. בין הפעילויות המשותפות אפשר למנות את הכנס שהתקיים במלאות 80 להתישבות האלף ועוד אבל אולי בעיקר, את המודעות לשימור – מה ואיך לשמור אתרים ומבנים במושב. 
לפני שבוע, נעננו לבקשתה לארח קבוצת מטיילים – אחד מהסיורים הרבים שהמועצה לשימור מקיימת. הקבוצה ביקרה בגן מנשה, בשדה ורבורג, בקלמניה ובצופית.
הם קיבלו הסבר על המושב, והתפתחותו. על המבנים והאתרים הראשונים: בית העם וסביבתו, מבנה בית הספר – המבנה הציבורי הראשון שהוקם במושב ומציין בימים אלה 80 לבנייתו. על הסילו שהיה ואיננו, כל זאת בדגש על השילוט שנחנך לפני 4 שנים וכן על המועדון התרבות ומגרש הספורט שהוקם בשנת 1951, במסגרת הקמת ההרחבה לאחר קום המדינה.

 



3. פעילות איסוף תמונות על חיי בית הספר.
כמחווה לבניין בית הספר (שבנייתו התחילה בשנת 1935) המציין גבורות ובצירוף מוזר גם מתפנה בסוף שנת הלימודים מהתלמידים העוברים למבנה חדש, החלטנו לקיים תערוכת תמונות מחיי בית הספר לאורך שנות קיומו. אנחנו בעיצומה של עבודת איסוף התמונות ופונים גם באמצעות בלוג זה לכל מי שיכול להעביר לנו תמונות בנושא לטובת התיעוד.
תוך כדי העבודה על איסוף התמונות לתערוכה התבקשנו ע"י בית הספר לשתף פעולה ולקיים את התערוכה במסגרת האירוע שהם יקיימו.


4. שבועות – אז והיום.
לבקשת הוועדה שהכינה את חג שבועות, שמחנו להעביר תמונות מהחג משנים עברו שהודפסו והיוו חלק מעיצוב הבמה בחג השנה.
את החיבור בין חגי שבועות בשנים עברו והחג השנה ניתן לראות בתמונות המצורפות.  

נשמח להמשיך את שיתופי הפעולה ולהרחיבם.
 



בית הספר בשבועות 1937 עם הוספת הקומה השניה